סעודה אחרונה,
לא כמו ישו,
אלא כמו שלך.
ואני זוכרת צבעים ופסים
שלבשת
אני זוכרת חום
שהקרנת
וידעתי גם כשלא ראיתי
ולפתע חום מסוג אחר
וכאב שלא הרגשת מעולם
אישונים מתרחבים, גלים ולא כמו בים
ונגמרת.
ואני יושבת כאן וחושבת
הפנים עוד בסדר?
העיניים פקוחות?
עמדתי כמו כולם וראיתי דגל
ואת בארון
האם את מחוברת?
מפוייחת?
כבר לא מדממת?
שומעת אותך,
מצלצלת לי באוזניים
ורואה אותך,
תמונה שלא מתבגרת
ועיניי נשטפות
הגרון כואב
הידיים לא מגיעות יותר
אבל את, אהובה, לא יודעת יותר,
את בדומה לישו גם כן
ניצלבת
על מזבח
וגם את קבלת סעודה אחרונה
ו 12 תלמידים מתים נוספים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.