לפעמים אני מרגיש מוכן,
לסלוח על הכל,
לכל אחד שאי פעם פגע בי,
אפילו לילדה ההיא,
ולזאת שאחריה
ולזאת שאחריה,
אפילו לעצמי.
לפעמים אני מרגיש מוכן,
להסתכל שוב על כל הפרצופים שהכאיבו לי
ולחייך אליהם באהבה.
וכל העולם מסתדר אז
למספר דקות שעות או ימים.
היופי חוזר והצבע ושלל שירים נעימים.
התמימות ההיא, שחשבתי שאיבדתי,
עולה ומשחקת איתי
בים של חרציות צהובות
עם חיוך,
ועיניים צוחקות.
אנחנו רצים ומשחקים תופסת.
רצים עם הרגליים שלנו.
בלי כאב.
לא ברגל ולא בלב.
ואני מחייך ומשלים עם הכל
עם עכשיו, ומחר ואתמול
האמת מתגלה והזמן נעלם
כי בתוך תוכי מתחבא העולם המושלם.
לפעמים אני מרגיש מוכן
לחזור ולפרוץ שוב אל העולם. |
