עופר ליברגל / ליאונרד כהן |
קול הרוח מתנגש בקול האמבולנס
זאת השעה לשירתם.
אני מנסה לשמוע את השקט.
היד קוטעת את צלצול הטלפון
ואני אומר, "אני בבית, כולנו בסדר".
אימא דווקא הייתה בבוקר בשוק
עכשיו היא בבית חולים עוזרת.
קול הניתוק מהדהד.
זוהי שירה איטית ועמוקה.
לא שירה של אבל או זעזוע,
היא לא טריוויאלית.
מזמור האמבולנסים הוא ריקוד קבוע בעיר הזאת,
הריקוד החי על דבר שלא מגיע לסוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|