נגן זאת שנית, בן
בקצה החדר
באפלולית מבורכת
עומדת אישה
קולה סדוק משנים
ועשן סיגריות של פעם
שרה ועיניה עצומות
שלא לראות את הבדידות
ואם יש מי מקשיב
ויש מי יודע
ויש מי מבין המילים
וקולה מצטלל לרגע
גם קפל נגוז
עד ירח כחול ירגיע בחשק
והלילה ידום.
בעקבות רואי ליאור
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.