יש לי דמעות,והן כלי. בעזרתן אני יכולה לבכות. בעזרתן אני
יכולה לפרוק. בעזרתן אני,באופן זמני,מוציאה אותך ממני. בעזרת
הדמעות אני כל כך רוצה שתצא ממני.
אבל אני לא יכולה לשכוח,פשוט לא יכולה.
וזולגת לי דמעה,מהדמעות הגדולות האלה,שאם לא עוצרים אותן,הן
ממשיכות לזלוג ולנוע לנצח.
והפנים שלך בתוך הדמעה. אני ממש יכולה לראות אותם שם. את תוי
הפנים החלקים שלך,את הרוך,העדינות,הרגישות והמבט המתבונן. ואת
הכל אני רואה בדמעה המלוחה,השקפקפה הזו. וזה מחמיץ את ליבי שלא
אוכל לממש איתך את החלומות שלי,את התקוות שלי. וזה כמו משהו חד
שננעץ בי אלף אלפי פעמים,ולא מפסיק להינעץ לעולם. ואני יודעת
שאין למה לצפות, כי אף פעם לא יפסיקו לדקור אותי,וזה עוד יותר
מייאש. אבל הדם לעולם לא נוזל. הוא רק מצטבר בפנים,אתה מבין.
הוא מצטבר ואני מרגישה את כל איזור החזה שלי מתמלא בו, דם
שמעורבב בתשוקה עזה אליך, והוא עולה על גדותיו בתוך גופי, אך
לעולם לא תיזל אף לא טיפה אחת ממנו החוצה. הוא תמיד ילחץ עלי
מבפנים,ולא ייתן לי מנוחה.
והדמעה,אתה נמצא שם! ואתה מחייך שם,בתוך הדמעה שלי. וזה מאד
אירוני שתחייך בתוך דמעות,במיוחד כשהן הדמעות שלי...אני אוהבת
כשאתה מחייך. ואני לא עוצרת את הדמעה,אני נותנת לה לזלוג עוד
קצת, רק כדי שאוכל עוד להתבונן בך,בתוכה. להתבונן במבט,בשפתיים
שלך.
ודרך הדמעה,אתה עובר על כל גופי בדגדוג נעים. עובר על כל כולי,
על השפתיים שלי,על החזה שלי,על הבטן.
על השפתיים שלי,שלעולם לא יהיו צמודות לשלך. על החזה
שלי,שלעולם לא ייגע בידך. על הבטן שלי,שלא תחוש את שיערך.
אבל בדמעות אתה יכול להיות בכל מקום בגופי,בכל רגע שתרצה. רק
תגיד,כי דמעות יש לי כל הזמן. אני פשוט לא אעצור את מסלולן עם
האצבע,ואניח להן לזלוג על כל גופי,כשאתה מחייך בתוכן. בתוך כל
אחת ואחת מהן. ודוקא ברגע שהכי מתחשק לי לצעוק,אני לא מסוגלת,
כי הדמעות חונקות אותי,הבכי משתק את כל כולי.
ודמעה,שגם בתוכה אתה נמצא,זולגת לי לפה. והיא מלוחה,אבל לא
אכפת לי, כי לפחות לשניה אתה בתוכי. והדמעה מתמוססת לי
בפה,ואתה מתמוסס לי בגוף,ומעלה עוד קצת את מפלס הדם שאצור לי
בחזה. אבל זה לא משנה, כי אתה חלק ממני.
אני כל כך אוהבת אותך...