היא קוראת את הספר, כאילו שהוא משקף אותה,
מקשיבה לכל אות ויצרת סיפור משלה.
כל דבר מזכיר לה אותו,    איך היה נוגע בה...

היא מעבירה את ידה על צוואה ונזכרת
איך הוא נהנה לפרוש את רגליה ולקווץ את שדיה.
איך שהוא היה נהנה להסתכל עליה מתענגת ומתפתלת, נמשכת בכל חוט
שהוא מושך ומגיבה לכל תנועה שהוא עושה
אבל הוא לא היה מודע לעובדה שהיא שולטת בו ומתמרנת אותו לעשות
מה שהיא רוצה בעוד שהוא רק צופה מהצד.
היא נהנת לראות אותו מתאמץ כשהוא חודר אליה.

לרגע מסיתה את מבטה מהספר ומסתכלת על הנוף שנשקף מחצרה. אורות
קטנים מרצדים במרחק, כאילו קוראים לה. והיא נזכרת איך הוא מרים
את רגליה לאויר ומזנק לתוכה כאילו היתה טבעת אש.

היא שוב מחזירה את מבטה לספר ובו היה כתוב בצרפתית: "Il nes
pas d`amore, il ya de profes d'amore"
"אין אהבה, ישנן הוכחות לאהבה" וההוכחה לאהבתו אליה היתה שהיא
אוהבת אותו.

איך אז, כשלא היתה הגנה, ישבו שניהם בחדר, שכובים על המיטה,
הוא על צידו והיא שכובה לידו. הוא התחיל לשחק בה, מביט בכל דבר
שידיו עושות, רואה אותה מעוותת את פניה או מרגיעה אותן, נושמת
בכבדות, נשמעת כבוכה, עד שנשק לה ופיה היבש התרטב מעט.
כמו שהוא חדר אליה באופן חלק אך נוקשה, כואב אך מענג, גם לשונו
הייטיבה לעשות. לשון ארוכה ששימשה כעזר בעת צרה. מה שאהבה בו
שבמיטה הו אלא היה אגואיסט, הוא היה ההיפך המוחלט, כל דבר
שעשה, היה כדי לענג אותה. היא היתה האגואיסטית במשך כל האקט,
לא עשתה כלום חוץ מלהתפתל בין ידיו ולנשקו, כל פרט בגופו,
מלקקת עד שצורבת לשונה ואז חוזרת לפיו, כדי להרטיבה מעט, רק
שהוא לא עוזב והופך אותה ומתחיל לעשות בה דברים, מנשק את
מיצחה, את אפה, את אזניה... ברגע שהיה מגיע לאזניה, היתה קופצת
ממקומה. אך זה חימם אותה... כפי שזה חימם אותו... נשק לה
בשפתייה קלות, עבר לצווארה, לנקודה בין עצמות הבריח לחזה, שם
נשאר הרבה זמן כי אהב אותו, את הגודל שלו ושל פיטמותיו. ממשיך
לרדת, מגרה את הטבור ומגיע למפשעתה.
שם נשאר, מרטיב ומלקק ושוב...
מחדיר אצבע ועוד אחת...
ומנשק את יריכייה
עד שהיא גומרת
גומרת לקרוא את הספר ועולה לחדרה
לישון...