|
שוב הבוקר עלה על יום חדש. והיא ניקתה את ענייה מליל אמש.
סירקה את שערה הארוך לבשה את מכנסיה השחורים ואת הסוודר האהוב
אליה זה שהיא תמיד לובשת שממש קר ועצוב בפנים.
ובאמת די קר בחוץ גשם ממלא את הרחוב, כמעט ואין אנשים בחוץ.
היא יושבת במטבח ושותה את הקפה שהכינה לעצמה.
ועצוב אפשר לראות את זה לפי העניים שבוהות בקיר הלבן.
פתאום נשמע צליל עמום חלוש בחלל הריק, "נמאס לי" היא אומרת.
שוב אותה הרגשה עוטפת אותה כאילו אין איש בעולם
שיכול להבין כמה מר יגונה.
מיכל נחשבת לבחורה מצליחה מאוד
אבל לעצמה היא תמיד נראית כישלון חרוץ. |
|
|
אני יושבת פה
כבר שעות, ומנסה
להבין איזה
סלוגנים לא
מתקבלים, ולמה
לעזאזל בועז
משלם למישהו,
שטוען שהוא
מצנזר, אבל בעצם
יושב כל היום
ומגרבץ?
אחת שתוהה
תגובת זה שמאשר
את הסלוגנים:
בועז לא משלם
לי. מרוע לב אני
עושה את זה,
ומאהבת המקצוע |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.