אם הייתי יכול לעצום עיניים ולחלום על המקום שהכי הייתי רוצה
להמצא בו עכשיו, זה היה המקום הזה , על האדמה הזאת, עם השקט
הזה, השמיים האלו והירח הזה בדיוק, רק אני , והמדבר, עושים
שיחת נפש.

עוצם עיניים, נושם נשימה עמוקה, וצולל לתוך ים השקט הזה
שמסביב
לא מאמין....

אני לבד!

על המקום הזה שמעתי פעם ממישהו שהכרתי בטיול בהודו, דיברנו
שעות והוא סיפר לי על המקום המיוחד הזה.
הוא אמר שפה יש את השקט הכי שקט שיכול להיות, וכשאתה מתיישב
על האדמה הקשה, פתאום סרט ארוך של המון מחשבות עם תמונות רץ לך
בראש ואתה מרגיש סחרחורת קלה, אתה יכול לשאול איזה שאלה שרק
תרצה והקול יענה לך משום מקום, ואז אתה תמצא את השקט הזה שתמיד
חיפשת, כשתדע את התשובות לשאלות שתמיד רצית לדעת ולא ידעת.
שאלתי אותו איפה זה נמצא והתפלאתי לדעת שזה ממש מתחת לאף
שלי,בישראל, במדבר יהודה.

מיד כשחזרתי לארץ, ארזתי תיק מחדש, והחלטתי לנסוע למדבר
יהודה.
עכשיו אני פה, ליד אותו הסלע, על אותה האדמה ועם הפנים צפונה.

סרט ארוך של תמונות מקוטעות רץ לי בראש, אני חושב על אמא שכעסה
שמיד כשחזרתי יצאתי לעוד טיול, על סיוון שעוד לא ראיתי מאז
שנסעתי להודו, על המון בעיות שעזבתי כאן בארץ ועוד לא מצאתי את
הזמן לפתור אותן.

החלטתי שהגיע הזמן שאשאל את זה, שאוציא את זה החוצה, שאחכה
לתשובה שתקבע מה יהיה בהמשך ומה עלי לעשות, פתחתי את פי...
ושום דבר לא יצא.

שוב, עוצם עיניים, נושם עמוק, מנסה להרגיע את הקצב המסחרר של
התמונות המתחלפות לי בראש....

ושואל, והמילים יוצאת להן בקצב אחיד וברור, נשפכות להן מעמקי
הנשמה, החוצה, לאויר הקריר, לשקט שעכשיו כל כך מצמרר.
שניות של שקט ופתאום קול עונה, קולי שלי, שואל אותי בחזרה.

ומצאתי את התשובה.