הוא היה בחור מיוחד.
כ"כ מיוחד, אף פעם לא הכרתי בחור כמוהו.
כמה מיוחד שהוא היה - ככה גם בודד היה.
תמיד הרגילו אותו להיות לבד, הוא למד שככה הוא נולד וכך גם
ימות.
הבנאדם שהכי אהב בעולם, מודל החיקוי שלו, שתמיד מילא אצלו
סטטוס של מלאך שומר שיעשה הכל בשביל הילד שלו - אבא שלו, הוא
זה שנתן לו להרגיש כך כשברח מהבית כשהיה בן 10 והשאיר אותו
לבד, עם אם עקרת בית ואח גדול שגר הרחק......
היה לו רק את עצמו ואת המוזיקה שלו.
שר כמו מלאך וניגן כמו חלום, תמיד חשב שיוכלו לקחת לו הכל חוץ
מאת המוזיקה שלו, בהופעות ובטקסים לא היה אחד שלא הזיל דמעה
למשמע קולו.
הוא בנה לעצמו עולם מלאכותי, עולם של צלילים, מוזיקה ושלווה
ששם לא יוכל אף פעם להפגע, ולשם ברח כל פעם שהרגיש שהוא עומד
להשבר או לעשות דברים שהוא הולך להתחרט עליהם.

היא בחורה מקסימה, נהדרת.
יפהיפיה, כשהיא הולכת ברחוב אין אחד שלא מסובב את הראש, שורק
או נותן כל תגובה גברית אחרת שכל בחורה נאה חוותה לפחות פעם
בחייה.
כמה שהיא הייתה יפה - כך הייתה גם מתוסבכת.
רגישה כל כך, שנותנת לכל דבר קטן להשפיע עליה, מהגירושים של
הוריה עד לריב פשוט עם חברים.
הייתה לה אהבה שנתיים שבסוף נגמרה בכאב-לב גדול מאוד שלה - זה
היה לפני שנתיים וחצי ועד עכשיו היא לא התגברה לגמרי.


בפעם הראשונה שנפגשו הייתה במסיבה שלי.
עיניו נפגשו בעיניה ובליבו עפו ניצוצות.
הוא ניגש אליי ועם פנים קורנות ויד על הלב, גמגם : "אני לא
יודע מה יש לי... מה קורה לי לעזאזל ?! מה עובר לי בבטן...
בראש ? "
כשראיתי אותו כה קורן, ובחיי בפעם הראשונה שראיתי ניצוץ של
שמחה בעיניים העצובות תמידית שלו, ידעתי שאני חייבת להכיר לו
אותה.
אז הכרתי.
יומיים אחרי המסיבה הוא בא אליה.
הוא לא נרדם בלילה, רק ישב וניגן לעצמו שירי אהבה מטופשים
וביום למחרת קם מוקדם והתעופף לו ברחובות עם חיוך טיפשי משהו
על פניו.
החיוך הזה נשאר בדיוק עד הצהריים.
צהריים שאני לא אשכח, היא התקשרה וברגע קט ניפצה את החיוך
הטיפשי- אך המדהים שהיה על פניו.
הוא בא אליי שוב, כפוף, דומע ובקול חלש אמר" " אני הייתי עם
הילדה הזאת שלוש שעות... שלוש שעות כוס אמו... שעתיים מתוכם רק
ישבנו מחובקים - אני לא רציתי יותר מזה ! אני רק רציתי את
החיבוק המזורגג הזה שבפעם הראשונה ב20 שנה שאני על האדמה
המזויינת הזאת, נתן לי להרגיש שייך, רצוי. אני לא מבין את
זה... " קולו החלש הפך כרגע לצעקה והוא המשיך:" תעזרי לי , אני
לא מבין מה קורה! למה היא עשתה לי את זה ?! מה, אני כ"כ אדיוט,
כ"כ מטומטם שאף אחד לא יכול להשאר איתי בלי לעזוב ?! FUCK ,
תסבירי לי למה כולם עוזבים בסוף ? " הוא נרגע וחזר ללחוש: "כל
מה שרציתי זה להשאר מחובק איתה, כל מה שאני צריך את המגע שלה,
שוב ".
התגובה היחידה שיצאה לי באותו הרגע היא: "אני אשאר איתך,
תמיד".

היא לא הבינה איך ב-3 שעות שבילו יחד, שמתוכם דיברו בעצם רק
שעה, הוא יכל כבר להרגיש כך.

אבל הוא לא שיקר.
חיבוק אחד הספיק לו להרגיש משהו שהוא מנסה כבר להרגיש יותר
מ-20 שנה.
חיבוק אחד שמפצה בשבילו על כל האכזבות והחרא שאכל מכל העולם
הזה, כבר יותר מ-20 שנה.

עכשיו, הוא בתוך העולם הזה, שיצר לעצמו, יושב שם, מנגן ובוכה.

.הוא היה בחור מיוחד וכמה מיוחד שהיה - כך היה בודד.
תמיד הרגילו אותו להיות לבד, כך נולד וכך גם ימות.