"תירגע" , הוא אמר לי כשהניח את ידו על כתפי וחייך, "אני לא
אתן לשום דבר לפגוע בך".
הכרנו כבר מילדות ,ותמיד ראיתי בו את האח הגדול שאף פעם לא
הייה לי. איכשהו הוא תמיד הרגיש אחריות כלפי.
לא נפרדנו אחד מהשני אף פעם, ואני הרגשתי אתו הכי בטוח בעולם.


כשהיינו טיפה יותר גדולים, הורינו מתו בתאונת דרכים משותפת.
דבר זה רק גרם לקשר בייננו להתהדק. ואז התחלתי להרגיש משיכה
כלפיו. רציתי להרגיש אותו קרוב לגופי הרזה והחיוור שטרם גמר
להתפתח , אך לא העזתי להגיד על כך מילה. חששתי שרגשות אלו
יהרסו את הקשר שנוצר בייננו לאורך כל השנים האלו. כשמלאו לי 18
שנה, הוא חגג לי יום הולדת . נורא התרגשתי , אפילו שלא ממש
"השתגעתי" על ימי הולדת, אולי בגלל שלא היו לי אף פעם הורים
שיחגגו לי אחת.
הוא קנה לי בקבוק שמפניה יוקרתי כזה והחליט שאנחנו חייבים
לחגוג, כי אחרי הכל, גיל שמונה עשרה זה גיל מאוד משמעותי בחיים
של נער, ואז שנינו שתינו לשוכרה .

לאחר בערך שעה, ובקבוק שמפניה, הרגשתי שאני כבר לא יכול להדחיק
יותר את רגשותיי כלפיו.
המילים יצאו מבין שפתי, אך פחדתי להסתכל בעיניו ולראות כיצד
יגיב.
הוא הייה המום ולא ידע איך להגיב, ראיתי עליו שהוא לא מרגיש
בנוח. לאחר זמן קצר, הוא פשוט חייך אליי, ואני, חייכתי אליו
בחזרה.

אותו לילה היה מלא תשוקה ואהבה , רציתי שהוא לעולם לא ייגמר ,
כי באותו זמן, כשאני והוא היינו הכי קרובים אחד לשני כמו
שמעולם לא היינו. ואז, באמת הרגשתי בטוח.
למחרת שהתעוררתי , הוא לא הייה שם לצדי. הרגשתי שמשהו לא בסדר
. ההרגשה שהייתה  אתמול, נעלמה כלא הייתה.
ואז ראיתי דם . שלוליות של דם שמפוזרות מסביב למקום שבו חלקנו
את אהבתנו לילה שעבר.
עקבתי אחריהם , ובסופם  מצאתי אותו. שרוע על הרצפה ללא חיים,
כשהדם זורם מתוך ורידיו הפתוחים. הרגשתי שדמעות מציפות את
עייני ואת ראשי המסוחרר שעוד לא קלט את מה שמתרחש מסביבו.
ואז כשהרגשתי כשהכול מתחיל להתמוטט מסביבי, ראיתי שעל פיסת
נייר שמונחת ליד גופתו של אהובי חסר החיים, כתוב משפט אחד קצר
.  

"לאחי , אהובי  ולאהבה שלעולם לא יכלה להתרחש בייננו".