יורד מהאופנוע כשקור אוחז באצבעותיו, הרעד בכל גופו, והתרגשות
מטאורית משהתקרב לכניסה.
עולה לקומה ראשונה ורואה דלת מכוסה וילון קטיפה בורדו, ורקומים
עליו המילים: "ידעתי שתצליח".
מסתכל לכל הכיוונים, מציץ לקומה מעל ורואה דלתות מרוטשות,
דירות נטושות, מנסה להקשיב לתוך הדירה, שקט אפלולי.
מניף ידו כדי להקיש על הדלת והדלת נפתחת מעצמה.
נרות מובילים אתו בדחף ידוע לא ידוע לאורך המסדרון.
כשנכנס לחדר הוא מבחין בה חפותה, עירומה. מביטה בו במבט שמבקש
רחמים, מניעה את שפתיה ובראשו מהדהדות המילים "הסכין במגירה".
מביט על השידה העתיקה אשר ניצבת אל מול המיטה, ניגש לפותחה
והיא נפתחת מאליה. סכין גדולה שכבה שם. הרים הסכין בידו, וניגש
אליה, שואל אם הכל בסדר.
"ידעתי שתציל אותי", אמרה, "תניח  אותה בצד, ותחבק אותי".
מניח את הסכין לצד המיטה, ושולח ידיו לחבקה, פורצת בבכי ומנשקת
את זרועותיו. "תנשק אותי", אומרת ומתחילה להיאנח, עוצמת עיניה
עד שראשה רועד ובגדיו כבר על הריצפה לצד המיטה, גונח, מרויח את
הפרס בהתרגשות המביאה אותו לשיאים להם לא ציפה בחייו. שומע
כמין אלפי אנשים מתפללים בשפה מוזרה, עתיקה משהו, בקולי קולות
מהדהדים, עד כי לא ידע להבחין אם מנבכי מוחו אלו או בוקעים
מהדירה, והאקסטאזה בולעת אותו. שיערה מתפרע, גופה חם ורוטט,
וצרחה אדירה של סיפוק. ונשכב לצידה, ונבלע בעולם שינה לא
מובנת.