כשהאנשים האפורים פוסעים
לידך ברחוב.
ויורד גשם איטי,
מלא באבק.
הזיכרונות הנעימים נחסמים
עם כל סבך העננים הזה,
פשוט אי אפשר לראות לאן הולכים.
לאן רוצים ללכת
לא יודעים בכלל אם רוצים ללכת.

כשהגאות בשפל ,וכשכבר לא רואים
את הירח שנותר.
כך בלי שום סיבה, לבעוט
עד זוב דם בחתולה .
וכשרואים אורות מרחוק,
כך סתם בנסיעה .
הלב מתמלא בזעם וקינאה.

בכל מקרה ,אם ריק הרחוב
שבלב ,ואפלה לוחשת מקרבו,
ושומעים רק רשרושי עלים,
עדיף לוותר ולהישאר.

אם תוכל לשיר ,
אם תוכל לחייך,
ואם תוכל לקום,
תלך!