צ'ארלי נעצר והביט למטה, לאחור בעודו מתנשף.
כמה זמן הוא כבר מטפס על ההר הזה? ארבע? לא, חמש שעות.

והרוח מכה בו מכל עבר והגשם יורד והטמפרטורה נמוכה.

העצים למטה נראו קטנים, כתמים ירוקים, כהים על רקע בהיר יותר.
הוא שלח יד להדק את מעילו הכבד אל גופו אך ויתר באמצע הדרך, את
הצינה הבאה מבפנים שום מעיל לא יעצור.

והרוח מכה בו מכל עבר, והגשם יורד, והטמפרטורה נמוכה.

הוא נאנח עמוקות והמשיך בטיפוס, רק עוד מעט, עוד רגע, אולי שעה
והוא יהיה בפסגה.
חשש עמוק נבנה בתוכו ככל שהתקרב לסיום דרכו, החשש החל כתחושה
לא נעימה בבטנו כשהיה בתחילת הטיפוס, ולאט לאט התגבר עד שעכשיו
היה על גבול הפאניקה.
מה אם לא ימצא את אשר חיפש?

והרוח מכה בו מכל עבר, והגשם יורד, והטמפרטורה נמוכה.

הכל החל לפני חצי שנה. ביום שהוא שם לב שאין בחייו כבר הנאה,
אושר.
היה זה היום בו גילה את האמת בקשר לחייו, הוא היה בינוני וכך
תמיד יישאר. הוא לא היה עני והוא לא היה עשיר, הוא היה בינוני.
הוא לא היה מוצלח והוא לא היה כשלון, הוא היה בינוני. הו לא
היה טיפש והוא לא היה חכם, הוא היה בינוני. הוא הביט באותו יום
על חייו והבין שהדרך בה הם נעים מובילה אותו עמוק אל תוך חיים
אפורים ובינוניים. איש בינוני במעמד בינוני.
כשהיה צעיר הבטיח לעצמו שיהיה עשיר, אהוד חכם ומוצלח, וחייו
כמו קמו כנגדו אינם מובילים אותו בדרך הנכונה.
הוא חיפש וחיפש הנאה ואושר בעולמו המדכא אך ללא הועיל. לבסוף
ארז את חפציו האישים ועזב את ביתו בחיפזון. הוא קיווה כי במהלך
מסעותיו יתקל בדבר שיגרום לא אושר, דבר שיאיר במקצת על
אפרוריות עולמו אך מאז עברו חודשים וללא הועיל. כספו נגמר, וכך
גם אמונתו, הוא קילל את אותו אל אכזר אשר נטע בו צפיות כה
גבוהות מהחיים ואז נטש אותו לבד במערכה. ומה אם לא ימצא את אשר
הוא מחפש? הוא לא אכל זה ימים וגם כמעט שלא ישן.
רגלו אבדה את אחיזתה בקרקע והוא החליק ונפל על הסלעים שסביבו.
הוא משך עצמו לרגליו והמשיך.

והרוח מכה בו מכל עבר, והגשם יורד, והטמפרטורה נמוכה.

ההר עליו טיפס היה גבוה, הגבוה במדינה. הוא הגיע לגובה השלג
והקרקע מתחתיו נהפכה ללבנה.
הערב ירד, הטיפוס נמשך זמן רב משחשב, והטמפרטורה צנחה פלאים.
הוא הגיע לפסגה והביט סביבו, פסגת ההר הייתה שטוחה, כמו שולחן
הנפרש לפניו לקילומטרים מספר. הוא עמד בפינה הצפונית ביותר של
ההר, מאחורי המדרון המתון בו טיפס ומימינו ההר נחתך בפתאומיות
ביוצרו צוק שחור.
מרחוק ראה בקתה קטנה מוקפת גדר לבנים ישנה ומתפוררת. בין הבקתה
לגדר הייתה גינת ירקות קטנה, לבנה לחלוטין בגלל השלג הרך שעטף
אותה.
בשטח שמסביב לגינה שוטטו כבשים קטנות ולבנות, הקור לא הפריע
להן.
"לכל הרוחות" הוא חשב "מישהו באמת גר פה בגהינום הקפוא הזה."
הוא התיישב על עץ שנפל ומירר בבכי. זה סוף הדרך, אין לו כוח
בכדי לרדת מן ההר אין לו אוכל בשביל להישאר פה בפסגה והא איננו
יכול אפילו לחשוב על לדבר עם אותו אימבציל אשר בחר לגור בחור
הזה.
הוא קם באנחה ופנה לימינו. הוא עמד מול הצוק השחור, והביט בסלע
שנשחק ברוח מיליוני שנים. הוא עצם את עיניו והמשיך ללכת אל
מעבר לקצה.
לאחר זמן ארוך להפליא נשמעה החבטה של גוף פוגע בסלע. מן טפיחה
עמומה ומחליאה, שילוב של בשר נמעך ועצמות נשברות.

והרוח מכה מכל עבר, והגשם יורד, והטמפרטורה נמוכה.

מבין העצים יצא רועה כבשים זקן. פניו המקומטות התעקלו בתמיהה
כאשר התבונן בצוק. הוא לא הבין את אנשי העיר האלו. הוא אף פעם
לא הבין. תמיד רצים אחרי הכסף. תמיד מחפשים את האושר, כשהוא
נמצא ממש מתחת לאפם. הוא הביט בשעונו וגילה שכבר חמש דקות שהוא
לא עובד. הכבשים כבר בטח התפזרו לכל עבר, אם לא ימהר הוא יאבד
אותם בחשכה המתקרבת. הוא הידס במהירות בחזרה לשטח בו רעו
הכבשים, מחפש אותן.

ושוב יצאה דמות מבין העצים. והפעם היה זה איש רחב בגיל העמידה,
שקמטיו רק החלו להופיע. מעילו הכבד והמהודר העיד על עודרו
המופלג, כמו גם הסיגר היוקרתי שבצבץ מפיו.
הוא עמד שם, לא סובל כהוא זה מהקור העז וניסה להחליט מהוא
הטיפש יותר? למי הוא בז יותר? לזה שניסה ולא הצליח, או לזה שלא
הבין? הוא משך בכתפיו
הסתובב ופנה לרדת בצעד קל כאשר הוא מפזם ושורק לעצמו מן מנגינה
ללא לחן שכזאת.

והרוח מכה מכל עבר, והגשם יורד, והטמפרטורה נמוכה .