היי אופיר....
אני הייתי אחד החיילים במשמר כבוד בהלוויה שלך...
לא מאלה שירו, אלא מאלו שעמדו בשורה השנייה.
אתה לא מכיר אותי, הבסיס שלנו פשוט אחראי על מילאומניקים, ועד
כמה שזה עצוב, כבר יש אנשים קבועים ששולחים להלוויות.
אתה מבין אנחנו כבר מקצעונים.. כבר תרגלנו מאות פעמים, כבר
עשינו בערך חמש הלוויות בחודשיים האחרונים..
לי אישית יצא רק שתיים, אבל אני חושב שיצגתי אותך בכבוד, לפחות
השתדלתי.

ההלוויה  שלך הייתה ממש עצובה, אני לא יודע אם שמעת מלמעלה,
ות'אמת, לא יכולתי לעצור את הדמעות כששמעתי את ההספדים.
זה היה כל כך נורא..
לשמוע את הרעד בקול של אביך בזמן שהקריא את הקדיש, לשמוע את
החבר הכי טוב שלך בוכה ואת המ"פ, המ"פ מייבב בצער.
אבל אני לא זזתי לנגב את הדמעות... נתתי להן לזרום ועמדתי -
דום.
לתת לך כבוד בן אדם.

הלכת להגן על הבית ושילמת במחיר הכבד מכל - בחייך.

זה לא צודק... :(


מוקדש לאופיר רוט שנהרג בתאריך ה-1 לאפריל 2002 כשנטל חלק
ממבצע "חומת מגן".