|
כשריחו התפוגג
ידעתי
שתם.
חפנתי שובלו של ניחוח
והטמנתי בתיבת לבי
לנצור אותו לעד.
כשצילו נמוג
ידעתי
שנדם.
סוככתי בצילי את היותו
והטלאתי בנשמת אפי
להחיות אותו לעד.
רוקמת כתמי צל לכסות
זורה אבק ניחוח לדמות
מאוב משברי הזמן
לחוש עוד פעם היותך כאן. |
|
|
ואז כולם, אבל
כולם מתו. ואז
כולם, אבל כולם
מתו עוד הפעם.
ואז עוד הפעם.
ועוד.
תיאטרון האבסורד
של יונסקו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.