"אני לא מאמין" אמר אסף.
בגיל 40, אסף שגיא היה אחד הארכיאולוגים המכובדים ביותר. הוא
הספיק לחקור ולגלות ממצאים רבים בכל הקשור למדינת ישראל
ולהיסטוריה שלה. מכיוון שתמיד התעניין בתנ"ך, קפץ על ההזדמנות
שהוצעה לו,  בשל מעמדו, לנסות ולאתר ממצאים חדשים בתוך אתרים
ארכיאולוגיים מתחת לאדמת הגבול שבין ישראל וירדן, שם חשדו
בהימצאם של ספרי תנ"ך. אבל עכשיו, לראשונה בחייו, אסף לא ידע
מה לומר על הממצא שהיה מונח בידיו.
"אני לא מאמין" חזר אסף. בין ידיו הייתה מונחת מפה של ישראל
התנ"כית, כלומר כנען- לפי שפת התנ"ך. הבעיה הייתה, שהמפה של
כנען לא הייתה דומה בכלל למפה של מדינת ישראל שאנחנו מכירים.
בגיל 40, הארכיאולוג המכובד אסף שגיא אחז בידיו את המפה של
המדינה ששייכת לנו. המדינה שלא נלחמנו עליה יותר מ-50 שנה, שלא
שפכנו עליה דם, שלא בנינו מתו על אדמתה, שלא שרנו עליה, ולא
התפללנו, ולא הודינו על כך שהיא סופסוף שלנו. שלנו?
אסף שגיא מחה את הזיעה מפניו, והתיישב על האדמה. "מה עושים?"
שאל את עצמו. ובאמת, מה עושים כשמגלים שהמדינה שבה אתה והעם
שלך יושבים כל-כך הרבה שנים, היא בכלל לא שלך?


כעבור שעה עלה אסף שגיא אל מעל פני האדמה. "אפשר ללכת הבייתה"
הוא הודיע לשאר הקבוצה במכשיר הקשר. "אפשר ללכת, אין שם כלום".