זה רק אני או ששום דבר לא מצליח ?
זה רק אני או שהכל הולך בדיוק כמו שצריך רק לכיוון ההפוך ?
זה משהו בי או באלה שלא יודעים להעריך ?
או שהם לא יודעים להעריך מסיבה.
זה משהו שקורה לכולם או שאני פשוט מיוחדת?
זה עושה אותי מיוחדת כי זה לא קורה לכולם ?
תמיד מישהו נדפק,נתפס,תמיד יש איזה פאתי,
עולם הוגן, הוא רק אשליה.
יש גם רוצחים לבנים
ורופאים שחורים,
די עם הדעות הקדומות , די עם האפליה.
יש גם גברים שלא עובדים ומשפחות מוכות- שהמכות הן נשים.
השעון כאן דופק על חוק מרפי,
למי שלא מגיע - תמיד הוא זה שנדפק.
תצפה להפתעה - תקבל אפס,
ברגע שתפסיק לצפות, יקפצו עלייך מכל פינה.
אך לפעמים יש רגעים שהחדר עגול,בלי פינות ואז אתה נשאר לבד.
יש מישהו לא אינטרסנטי ?
או שאינטרס אישי זה הדבר היחיד שממריץ ?
להידפק, להתמסטל, להירדם.
לעשות הכל כדי לא להרגיש את הכאב,
כי ברגע שאתה זהו, בנאדם - הכאב כל כך עצום שאתה מבזבז את
החיים שלך
רק על אמצעים כדי לעבור את העולם הזה בשלום.
שלום, מלחמה - למי אכפת ?
הכל כבוד.
רק אם תראו מתוך עיניים של תינוק, תמימות, תבינו שהכל רק
בולשיט, חלומות . ואז תבינו מה באמת חשוב.
הדברים הבודדים בחיים שעושים לנו הכי טוב- בעצם הכי מרעים
לנו.
סקס, סמים, אלכוהול, אוכל,אהבה - הדברים שבשבילהם אנחנו קמים
בבוקר - רק הורסים אותנו, כל מה שמקפיץ לנו את האדרנלין וגורם
לנו להרגיש חיים- הורג אותנו.
120 שנה יש על האדמות.
90% מהם מבוזבזים על שטויות. חבל.
פילוסופיה מתסבכת ?
השעמום הורג ?
החיים- חיים בפחד.
המתים -שלווים.
ואני ?
איפה שהו באמצע , מנסה להבין מה נסגר עם העולם, את הדרך מחשבה
של כל הגדולים.
במילה אחת ?
בזבוז.