הם ישבו בשקט בחדרו, טיפה בעיניה...
הוא לא ידע מה להגיד, מה אומרים במצב כזה?
אהבתו, שעברה טראומה נוראית יושבת ובוכה ומה יגיד? מה יעשה?
הוא העדיף לברוח, כמו רבים לפניו...
אז היא שכבה על הריצפה, כמעט ערומה וחשבה, חשבה כמה פעמים עוד
תצטרך לשכב עד שתמצא גבר שלא יברח כשישמע...יושבת כמעט עירומה
ונזכרת, נזכרת בדברים הנוראיים שעברה...
מחייכת לעצמה בעצב וחושבת על הפעם האחרונה ששכבה ככה, פעם
אחרונה איתו...
ועל זה שיומיים א"כ כבר הוא לא היה שם יותר וכמה מקל רק לחשוב
על זה, החיוך נעלם
במקום חיוך בא בכי, בכי על מה שקורה שוב, ואז הוא שאל אותה
שאלה, היא אפילו לא שמעה, היא רק שמחה ובכל זאת הבכי שטף אותה
הוא נגע בה והיא קיבלה בחילה, התרחקה ממנו...היא רצתה לספר לו,
לשפוך את הלב, לספר למישהו מה קרה, מה קרה שם ולא יכלה, לא
יכלה לדבר...רק דמעות שטפו אותה
הוא ירד מהמיטה וחיבק אותה, היא לא התנגדה הפעם היא הרגישה
שהוא לא יהיה כמו הקודם, הוא לא יעשה לה את זה...לא ישאיר אותה
שוכבת לבד לא יתן לזה לקרות היא הרגישה שהוא אוהב אותה, שוב
רצתה לספר לו אבל במקום מילים יצא רק בכי, היא חשבה על זה קצת
ובכי פסק, החליטה שיום אחד תספר לו, אבל לא היום, הוא הציע לה
מים והיא שתתה, נגבה את בדמעות וחבקה אותו, שוב דמעות צפו
בעיניה אבל משהו בה הרגיש חזק יותר, רק מאוחר יותר היא הבינה
שהיא הרגישה חזקה בגלל שידעה שהפעם היא לא לבד, הוא חיזק אותה
ונתן לה כוח היא אהבה אותו ,ידעה שלא יעשה כלום כדי לפגוע בה
היא אהבה אותו, ורצתה שידע את זה...