בעולם כזה גדול, אתה בטח לבד.
נראה כאילו אין פה עוד אף אחד.
כי יש הרבה אבל אין כלום, כי יש כלום וכמעט
ואף אחד לא רואה, וגם לאף אחד כבר לא אכפת.
ואני צריכה קצת הבנה, גם קצת חמלה לפעמים, אני לא יכולה
להמשיך לבדי, ואם בעולם כזה גדול אין אף אחד איתי,
ואם בחדר גדול מלא עיניים בוהות, אני מחפשת זוג עיניים
מבינות,
ובכל עין שבה אני מביטה- אני רואה רק את עצמי בתוכה
ומבינה- שגם להן אין אותי, הן רואות עצמן בעיני, אז... עכשיו
גם אני כבר מוכנה להודות- שיש הרבה אבל
אין כלום,
שיש כלום וכמעט,
ויש חדר מלא עיניים שלא רואות, ומלא אנשים שלא נראים,
העצוב הוא,
שלהם- כבר לא אכפת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.