שוב הוא לובש את אותם המדים
ואני אומרת לעצמי שאסור לדאוג, כי הכל יהיה בסדר,
אבל אני מרגישה את הבטן שלי מתהפכת.
שוב אני רואה אותו חוגר את הנשק.
הוא רואה את הבעתי, צוחק ואומר שאני צריכה להשתחרר.
שוב הוא נותן לי נשיקה- למה זה מרגיש כמו פרידה?
שוב הוא יוצא בחיוך. שוב אני בוכה.

לא ראיתי אותו שוב לובש את אותם המדים.
לא ראיתי אותו שוב חוגר את אותו הנשק.
במקום, קיבלתי ביקור מאדם זר עם מדים מוכרים...
ועכשיו, שוב אני עומדת מול קברו הקר.
שוב בוכה, כשנזכרת בחיוכו.
שוב ממלמלת תפילה חרישית,
שוב מנסה להמשיך לחיות.