תמיד האמנתי שהסוף שלי יהיה מהסופים הגדולים האלה, שהנפטר
הקריב חייו בשביל המולדת, הציל ילד מטביעה, חתול מלהבות, אבל
הסוף שלי לא רק שהיה מבאס, היה אפילו מעליב!!
אפילו את האור הלבן הזה שכל הקשקשנים האלה טוענים שראו לא
הביאו לי. כוס אימא של אלוהים, עבדו עליי!!

אני זוכר איך שכבתי על השולחן וחיכיתי שיבוא. חיכיתי כל הלילה
למניאק הזה. אבל הוא נתן לי לחכות שם כמו טמבל, עירום, עם
פתקית על הבוהן.
הפלורסנטים זמזמו,  קדחו לי במוח, ריח חזק של צבע טרי, כנראה
צבעו כאן לא מזמן.
כולי מלא שתן וחרא, הבנתי שזה מה שכולם עושים, אבל היה מסריח
מוות! ואותי לא עניין בשיט שזה מה שכולם עושים.
בכל אופן, חיכיתי שם כל הלילה עד שהטמבל הזה החליט שהוא נכנס,
אוחז פולדר כזה ביד, נועץ עיניו בדף צהבהב. הוא התיישב בכיסא
לידי והמשיך לקרוא. נבלה! עד שהוא סוף סוף הגיע, הוא גם לא
מתייחס אלי? ככה אולי רבע שעה, ולי כבר ממש נשבר הזין. התחלתי
לזמזם: "...לא קלה היא לא קלה דרכנו...", זה היה הפרק האחרון
של הבורגנים כשכל הכסאח קרה, השיר נדבק לי. כל הזין לי. אמנם
מוות חסר הדים, אבל לשיר את השמאלץ הזה תוך כדי? זה כבר ממש
עובר כל גבול.
אוה!! סוף סוף טיפת התייחסות מצדו. הוא הרכיב מן משקפיים כאלה,
כמו שיש לאבא שלי באוטו, רק שקופות, וכיוון את מנורה כזאת לראש
שלי. אח"כ הוא הביא מן זכוכית מגדלת ענקית כזו, שגם לה הייתה
מחוברת מנורה, ודחף את העין המוגדלת שלו לתוך הפרצוף שלי.
הוא חיטט לי בפה, הרים את הלשון, ניסה להבין איך בדיוק נופצה
לי הלסת בלילה שקדם לנוכחי. הביא כל מני מכשירים כאלה ממתכת,
כמו אצל רופא שיניים (למרות שאצל רופא שיניים לא מתלווה לטיפול
זקפת המאה, אצלי בכל אופן...)ודחף גם אותם לפי,
בכל מקרה, הוא חיטט לי שם כמה דקות, בין לבין הפסיק חיטוטיו
ורשם דברים בדפים האלה שלו, ואני הייתי סקרן מוות לדעת מה הוא
כותב שם, כמו במבחנים, כשסיימתי ראשון, והמורה הייתה בודקת את
המבחן בזמן שהשאר נבחנו, ולא הייתה מוכנה לגלות איך הלך, התפתח
לו מן קמטוט קטן כזה בין הגבות, כאילו ממש התעניין במה שגילה,
למרות שהוא מחטט באנשים כמוני מדי ערב, הרגשתי מיוחד, כאילו
עברתי את הבחינה.
בחנתי את פניו, מבעד לזכוכית המגדלת, דרך המשקפיים ראיתי שהיו
לו עיניים חומות רגילות לגמרי, עייפות כאלה, כמו של מנשה,
המורה לתנ"ך שלי מחטיבת הביניים, שנהג לירוק עלינו מרוב
התלהבות כשדיבר. הגבות שלו היו ממש יפות (קיבינימט איתי - ממתי
אני שם לב לגבות?!)
השפתיים שלו היו קשות. סדוקות באופן מחריד לחיים סמוקות מלאות
חטטים, פתאום הוא הזיז את הזכוכית מגדלת, הניח את המשקפיים על
שולחן הכתיבה שניצב שם, הניח את הפולדר ליד המשקפיים, שלף
חפיסת מרלבורו אדומה מהג'קט הלבן שלו והדליק לעצמו סיגריה. הוא
עמד לידי ככה, מעשן, מסתכל עלי במבט מהצד כזה, מעשן ולוקח
שאכטות קצרות, מפריח טבעות עשן לחלל החדר. הרגשתי איך הוא מרים
את הסדין ומסתכל על החזה שלי, שולח ידו ומעביר אותה על החיבור
של הכתפיים והצוואר שלי, הוא הסתכל על החזה שלי, מחטיף מבט
לפנים, כאילו מחכה שאגיב (?!) הוא החליק את ידו לבטן שלי, מסמן
מעגל הולך ומתרחב סביב הטבור שלי, לוקח שאכטות ארוכות ומפריח
עשן חסר צורה. הוא רכן לעברי ונישק אותי בשפתיים, אני לא יודע
אם עיניו היו פקוחות או לא, הייתי מרוכז בתחושת ידו מחליקה
מטה, מתחת לסדין (ציינתי כבר שכשמתים, האיברים מתקשים, נכון?)
הוא דחף את לשונו לפי השבור, בעודו מלטף את אבר מיני הקשה,
הזדקף, לקח שאכטה אחרונה והשליך את הבדל לרצפה, מועך אותו
בסוליה קשה וחורקת.
הוא נישק את צווארי והחליק לשונו אל חזי ובטני, לשונו מוצצת
ומלקקת את פטמותיי, ידו ממשיכה להחליק על אבר מיני ואשכי.
הוא הרים את הסדין מעלי, והסירו לחלוטין, קיפל אותו בצורה
מושלמת והניח אותו על הכיסא בו ישב קודם. עכשיו הייתי עירום
כולי מולו! מלוכלך משתן וחרא. הוא לקח מטלית וקערת מים והחל
רוחץ אותי.כולו מחיים מבסוט, הוא רחץ אותי בעדינות, כמו
מהופנט. משהייתי נקי כולי, הוא התפשט לגמרי וטיפס על השולחן.
גופו היה רזה. מצומק אפילו. חסר פסי שיזוף מכל סוג, כאילו לא
נחשף מעולם לשמש. הוא רכן מעלי, נישק אותי שוב והשאיר שובל רוק
ארוך בדרכו למטה. אח"כ הוא ליקק אותי שם, קצת בירכיים, קצת
בביצים, קצת במה שמו עצמו.
אז כרע מעליי וביד ימין נגע בעצמו, יד שמאל עליי. אולי עברה
דקה עד שגמר. הוא השפריץ שם כמו מטורף! כולי הייתי דביק. ואיך
הוא גנח!!

הוא חזר לשבת על הכיסא, הדליק עוד סיגריה, לוקח שאכטות ארוכות,
רגועות, ישב ברגליים פסוקות, ישיבה שפופה כזו, על קצה הכיסא,
עירום כולו, מלטף את חזהו ובטנו. משסיים את הסיגריה, ניקה עצמו
במטלית חדשה, אח"כ ניקה גם אותי, כיסה אותי חזרה בסדין, התלבש
ויצא מן החדר. את הפולדר הוא שכח שם...




10/04/02