זוכרים איך הייתם מגיעים לבית הספר ללא שיעורים
יושבים בכיתה בשקט משפילים מבט
כאילו מנסים להעלם, להתנדף
פן נסב את תשומת לב המורה לנוכחותנו
וזו בקול מרעים, או במתק שפתיים
תאמר
קרא בפנינו את תשובתך לשאלה שתיים
ואני
יושב מבוייש בכסא
נועץ עיני עגל במחברת
וממלמל משהו תחת השפה
הרם קולך, שואגת המורה
בחושה בריח הקורבן העולה ובא באפה
ואני
מחליף צבעים ובסוואהילית מדוברת עונה לה
בלה בלה בלה.
כך מרגיש גם עתה
כמו טמבל
מי בכלל רצה להכנס לכיתה?
ואיכה זו בדרכי נקרתה?
מבלבלת את דעתי עלי
מדברת במילים לא לי
חש שנזקק לחמיצר לידי
כי אני..
כבר אין לי מי לי
רוצה די לי
רב
אבל ליבי לי
אינו נותננו לי
מרגיש כמו טמבל
מאוהב
צאר |
