"סליחה".
הדוס הסתובב אלי. "כן?" הוא שאל.
"בן כמה אתה?" שאלתי בטון הכי סמכותי שלי.
"כ"ד שנים".
"איך קוראים לך?".
"אלי". התחלתי לרשום בפנקס. סתם, כדי להפחיד אותו.
"אשתך בהריון, אלי?".
"לא. היא בדיוק ילדה לפני חודשיים".
"אה. כמה ילדים יש לך, אלי?".
"ארבעה, ברוך השם".
"המממם" סקרתי אותו במבטי, תוך המשך כתיבה בפנקס.
לבסוף קראתי בקול: "לא מספיק!".
אלי כבר החל להיבהל ממש. הוא נסוג צעד הססני אחורה.
המשכתי להסתכל ישר אליו, במבטי החודרני והמפחיד.
"לך להזדיין!!!" נבחתי עליו.
אלי קפא במקומו, והתבונן בפחד בעשרות האנשים בשחור שהסתובבו
להסתכל עליו.
הוא הסתובב ונס מהמקום.

לקחתי צעד קדימה, וטפחתי על כתפו של האדם שעמד לפני אלי בתור
"סליחה, בן כמה אתה?"