שואה שנייה
קול בראשי מהדהד
לא האמנתי
לא יכול להיות
זה שוב קורה!

אני רואה את אימא
אימא שלי!
נשרפת חיה
מתמוססת בגזים

אבא
אבא מזמן כבר הלך
איזה חיוך היה לו
תמיד הצחיק אותי כל כך

ואח שלי
או אמיר שלי
ככה הם לקחו אותך?!
ככה הם חתכו אותך
ככה הם מחקו אותך

אני זוכרת את הבית
את בוני שלי
שירו בה באכזריות
בלי שום רחמים

כלבים של יהודים הם אומרים

מזוהמים

עובדי השטן

ורק אני נותרתי
בשלולית של כל הדם

לאן כולם נעלמו?

רק אני כאן

הכול שחור מסביב
ואז מחשבה עברה בראשי
אולי זה לא הם
אולי זאת אני
השואה הפרטית שלי

איני זוכרת מה קרה ואיך זה התחיל
איני זוכרת יותר את שמי
רק מספרים

דמעה על לחיי
דמעה מלוכלכת מזוהמת
דמעת יהודי
וקולו של סבא
מהדהד בתוכי
רוצי בירחי
בואי בקרי אותי

אני יהודי
אני השטן
אני הקורבן
עצרתי את הזמן
קפאתי בתוכי
והנשמה נשרפת
והפחם עולה לאוויר

איך יכולתם
ספרו לי כולכם!
כי אני לא הייתי שם
ומשום מה אני פה איתכם
סובלת בוכה
נזכרת בדבר שלי לא היה
מתרצת את המשך החיים
אך בליבי
תמיד זוכרת
את מוות
העבר שלי