המיטה רכה, והכרית רטובה
כי זה כל מה שיש
מה זה משנה כשהחיים הם אכזבה
ואני? על נפשי מבקש
התקרה חוסמת את החלומות שבחדר
ואת בכלל לא רוצה להיכנס
אפשר לברוח, לא להסתתר
אולי תתני לי איזה נס?

בכל הספרים של המשוררים הדגולים
לא כתוב איך לחיות בלי לכאוב
אין אף שיר מדויק, כולם רק דומים
והרי לב לא יודע לכתוב
השעון רק מראה כמה זמן כבר בוזבז
בחיבוק הכרית כמו חיה בודדה
מדמיין מה אפשר, ומה היה קורה אז
כשהרמקולים צורחים על השמדה

על הקיר תמונות של אנשים חופשיים
עם שיער פזור וגיטרה
הרי מחשב לא יכול לבטא רגשות אנושיים
גם כשהחלון פתוח ורע
והקיר כה מפתה, אפילו אין צורך בפטיש
רק חדר מיון לחבוש לי את היד
ויום אחד כשאחזור לא יחכה לי איש
רק החדר שיזכיר כמה אני לבד