רועי ופוריזד / כובד השתיקה |
הן חשופים רגשות יאוש של איש זקן,
עודם נוגים, הניצוצות זלגו משתי עיניים, שעייפו,
כמה לקולך, כואב את מכאובייך..
כמה לחומך, כמה לשפתייך,
חוזרים אליי עם כל תמונה של שתיקתך..
כמו משתפכים מתוך לבי, געגועיי שבקרבי,
חיי בקול צחוקך, חיי בדמעותייך..
אני רוצה להזדקן איתך, לראות בתים גדלים,
לטעום את טעם החיוך שלך בחופן עלעלים,
מפרש אהבתי נופף לקול המיית רוחך, שוטף
את כובד השתיקה מתוך עינייך..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|