|
אני מחזיקה כיסא שעליו פעם ישבתי
בוהה בדף שעליו פעם כתבתי
משקיפה על הבית שבו פעם גרתי
ומסתכלת עליך הבחור אותו פעם אהבתי.
ולא נשאר לי כבר כלום, רק הריקנות שבפנים
אני מחזיקה כיסא שעליו פעם ישבתי
בוהה בדף שעליו פעם כתבתי
משקיפה על הבית שבו פעם גרתי
ומסתכלת עליך הבחור אותו פעם אהבתי.
ולא נשאר לי כבר כלום
אין תקווה, אין אהבה, אפילו לא שנאה רק הריקנות העצומה.
גם לא שמץ של חלום שיום אחד הכל עוד יחזור...
ועכשיו אני רק חושבת על מקומות גבוהים, כדורים לבנים והדם החם
והנעים שזולג מהורידים... |
|
|
לאחרונה חוזרות
ונשנות הטענות
כאילו אנו, אנשי
הסלוגנים,
צוחקים על
האירועים
הנוראיים שאירעו
ליהודים במהלך
מלחמת העולם
השניה, הידועים
גם כ"השואה".
אנו מכחישים מכל
וכל את ההאשמות:
אף פעם לא היה
דבר כזה, שואה!
הסלוגניה,
מחלקת דברור
ויחצון |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.