אתה.
אתה חייב שיהיה לך פשוט את הכל.
כל דבר קטן שאתה רואה שלאחרים יש ולך אין, אתה משיג אותו.
וזה לא שאתה לא יכול, אתה יכול אפילו לקחת אותו לחלוטין, אבל
אתה מעדיף ככה,
שיהיה הרבה אצלך וקצת אצל מי שלקחת את זה ממנו,
שהוא יחוש קנאה, עצב, עצבנות,
כל הרגשות האלה שאתה חי מהם.
אבל למה אותו ?
אתה ידעת מה הלך בינינו, הוא ואני סיפרנו לך הכל.
ואתה ידעת כמה אני מאושרת מזה, שמצאתי אותו סוף סוף.
אבל לא, כמובן - אושר ? אתה לא מודע למילה הזאת,
ואם אתה לא מסכים - הדבר הזה חייב ללכת.
אז לקחת אותו, הרבה בשבילך, קצת בשבילי.
אז נתתי לך את הכל, כדי שתרגיש גם את היאוש שלי.
ועכשיו, כל מה שנשאר לי לעשות זה לשבת פה ולראות טלויזיה.
זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות.
עד שהבא יבוא, ואז גם אותו תוכל לקחת.