New Stage - Go To Main Page

אלי אביעד
/
נבדל פאסיבי

מאיה התפלאה לראות אותי בטרינינג ונעלי התעמלות. מה, באת לשחק
כדורגל ? - צחקה בצחוק המתגלגל שלה שתמיד גורם לי לרצות לחבק
אותה חזק חזק.
לא...- גמגמתי - את יודעת....
כן אני יודעת - היא אמרה.
אחר כך ישבנו בחדר שלה. על השטיח. ראינו סרט שהיא עשתה
באוניברסיטה. צחקנו כמו משוגעים. כל פעם שהיד שלה נגעה בי עברו
בי צמרמורות והעור שלי הסתמר. היא שכבה לידי וחולצת הבטן שלה
חושפת עור שחום, חלק, מפתה. הפנים שלה היו קרובות אלי כשהיא
דיברה, ויכולתי לחוש את הבל פיה החם.
רציתי לגעת בה, רציתי לחבק, או לנשק, או אלוהים יודע מה. העיקר
להיצמד לגוף האלוהי הזה. אבל לא עשיתי כלום. ישבתי כמו משותק.
בראש שלי רצו סרטים וההמשכים שלהם. איך אנחנו מתנשקים, ועושים
סקס פראי על הספה, ואיך אנחנו שוכבים אחר כך, גוף ליד גוף, על
המיטה שלה, תשושים מאהבה.
אבל לא העזתי לעשות כלום.

כשחזרתי הביתה מיכל ישבה על הספה בסלון.
נו, איך היה הכדורגל? - היא שאלה.
בסדר - אמרתי.
אתה בכלל לא מזיע - היא אמרה, והמשיכה להסתכל בטלוויזיה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/4/02 2:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלי אביעד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה