לבכות,
לשכב ולבכות.
להרגיש את העור נקרע ממלח הדמעות
שזולג מהעיניים דרך הרקה ללחיים.

לבכות ולהרגיש את העור נשרף מהעצב, הבדידות והגעגוע.
איך שזה זורם לחזה ומשם מחלחל ללב
ומתחיל שוב במטרה ליצור דמעות חדשות של צער ויגון.

כך אני מטביעה את עצמי ברגשות פגומים,
נספגת במזרון הרך ושוקעת בריצפה הקרה.
מזל שיש לי את הדובי שלי שיציל אותי ויעזור לי לישון...

תזכור אותי תמיד, עם ידיים מגואלות בדם ועיניים רטובות מדמעה
אחת בודדה שאזיל כשאלך מכאן. דמעה שאומרת הכל.
תזכור אותי ככה, ילדת הנרות שלך.



מאיה.