שוורים שקרניהם שבורות
עולים לאט לאט
במעלה הגבעה

עדר של פילים
חסרי אונים ומדוכאים
חוזר הביתה
מניח את כלי המלחמה
ואפילו לא בודק בתיבות הדואר

אני זוכר את פאריס
אני אפילו זוכר את לונדון
אבל אני לא זוכר
את העיר שבה
אני חי כבר כל-כך הרבה שנים

יש איזה צדק אלוהי
בכך שאני ישן על מיטה
בכך שאני אוכל
מתוך צלחת
ואני אפילו לא
מנסה להתחכם

אני רק מציין
שהזמן כשהו-  עוב-
המים גם כן

ואחר-כך שינה
יאה לחלומות
משומשים
יד שניה
מפוזרים ביד רחבה
על ידי סוחרי נשק סודאנים
על הגבול בין
רצח עם
לאלטרואיזם נאור