[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







צמרון צף
/
שמלת השבת של צחי

פעם אחת לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה-רחוקה, היה בית קטן ורעוע
בקצה היער, עם שלושה קירות וחצי גג. בבית ההוא גר ילד קטן ושמו
צחי. לצחי היו חמישים ושמונה אחיות חורגות מרשעות ועוד
ארבע-עשרה אחיות רגילות אבל גם כן מרשעות. כל יום היו מעירים
את צחי מוקדם בבוקר לחטוב עצים, לשאוב מים ולקנות תחבושות
היגייניות. לארוחת הצהרים קיבל צחי תמיד פרוסת לחם עבשה וכוס
קולה של קריסטל, ואחרי זה הוא היה צריך לשטוף כלים.

יום אחד הודיע המלך של אותה ארץ כי הוא מתכנן לערוך נשף גדול
שלא היה כמותו. בלי דיחוי החלו האחיות של צחי להתכונן
ולהתיפייף, ודרשו מצחי שיצחצח להן את הנעליים ויפלה מהן כינים.
כל אחת מהן חשבה שהנסיך רק יסתכל עליה, ומייד יתאהב בה נואשות,
יתחתן עמה ויוציא אותה מהחורבה האיומה שבקצה היער.

"גם אני יכול לבוא לנשף הגדול?" שאל צחי.
"חה!" צחקה האחות הבכורה.
"חה חה!" צחקה האחות השניה.
"חה חה חה!" צחקה האחות השלישית... וכו'

צחי המתין בסבלנות עד שכל האחיות גמרו לצחוק. "למה לא?" שאל.
"כי צריך את הבית לסדר ולנקות," אמרו האחיות "גם לדאוג לארוחות
ולטפל בתינוקות".
"איזה תינוקות?!" התרעם צחי.
"ורק כשתגמור לעשות את כל זה," התעלמו האחיות משאלתו "תוכל
לבוא לנשף".
צחי התעצב מאד, התיישב בפינה והחל לבכות. הוא בכה ובכה כל-כך
הרבה, עד ששלושת העכברונים הקטנים שחיו בחור באותה פינה חשבו
שיש שיטפון. הם שחו החוצה ונעמדו מול צחי.

"תראו," אמר עכברון אחד "הילד הקטן בוכה!"
"והבכי שלו," הוסיף העכברון השני, "מציף לנו את הבית!"
"בואו נזמבר לו את הצורה," התעצבן העכברון השלישי.

התנפלו שלושת העכברונים על צחי ונשכו אותו עד שברח בצעקות.
"חכו חכו יא מאנייקים!" אמר להם "אני עוד אנקנק אתכם באימא שלי
אני אפורר אתכם אני אפנצ'ר אתכם חבל לכם על הזמן". עוד באותו
יום יצא צחי ליער ותלה על כל עץ ברדיוס של שלושה קילומטר מודעה
בזו הלשון: "דרוש חתול".

חזר צחי הביתה עייף אך אופטימי וחיכה לחתולים שיזרמו פנימה, אך
לא התייצב אצלו אפילו חתלתול אחד בודד ורזה, אפילו מהסוג הקירח
המקומט המגעיל. כמובן הוא שכח לכתוב כתובת או טלפון, ואפילו אם
היה כותב זה לא היה משנה כלום כי חתולים לא יודעים לקרוא. אך
ראה זה פלא - עם רדת הלילה, כשצחי נרדם לאיטו על פלטת הפח הגלי
החלודה שלו, נשמעו טפיפות רגליים קטנות לצדו. פקח צחי את עיניו
וראה להפתעתו חתול מטופח ואופנתי עומד על שתי רגליו האחוריות,
לרגליו מגפי טימברלנד מבריקים ומאחורי אוזנו תחובה סיגריה.

"קראתי את המודעה שלך," אמר החתול "ואני חושב שיש לנו על מה
לדבר".
"באימא שלי, חתול מדבר!" נדהם צחי.
"יא-אללה" נאנח החתול. "תקשיב טוב. הבנתי שיש לך בעיה עם
עכברים, ומסתובבת שמועה שאתה גם רוצה ללכת לנשף הגדול, אלוהים
יודע למה. אני יכול לארגן לך את שני הדברים האלה. מעוניין?".
"אתה לוקח לפי שעה?" שאל צחי.
"אני לא רוצה כסף," השיב החתול "אבל יש לי בקשה מיוחדת, ותצטרך
להישבע לי שאם אעשה את העבודה כמו שצריך תמלא את הבקשה שלי".
"מה הבקשה?" שאל צחי, מעט בחשש.
החתול כחכח בגרונו, מתח את גבו ויישר את שפמו.
"אם אפטר מהעכברים שלך ואביא אותך לנשף הגדול, אתה חייב להישבע
שתיתן לי... טם טררם טם טם... להתחתן עם אחת מאחיותיך!".
צחי משך בכתפיו "בי מיי גסט," אמר.
"דיל!" שמח החתול והצית את הסיגריה.

"נו, מה התוכנית?" לחץ צחי אחרי שתי דקות.
"תן לגמור את הסיגריה, ניג'ס!" התעצבן החתול שחוט מחשבתו
נקטע.

"טוב, יש תוכנית," אמר החתול לבסוף. "אני יוצא לעשות סידורים.
צפה לי מחר עם זריחת החמה!" והוא דילג החוצה דרך החלון ונעלם.
צחי הביט אחריו עוד זמן קצר, וחזר למטלות הבית - הרי השערות
הארוכות שתקועות בכל הכיורים ובזהו של המקלחת לא יוציאו את
עצמן, נכון?

ראשית ביקר החתול אצל זאב אחד שהכיר עוד באמסטרדם, שגר בקצה
השני של היער. הוא הסביר לו שישלח אליו למחרת ילד קטן, ושעליו
- על הזאב - לומר לו כך וכך וגם לעכב אותו בכל מחיר לכמה זמן.
אחרי זה הלך החתול למועדון לילה בעיר ועשה שם דברים שהשתיקה
יפה להם. ואני לא מדבר על ביטחון המדינה.





למחרת השכם בבוקר התייצב החתול בטימברלנד אצל צחי עם הנגאובר
עצבני.
"עשית מה שאמרתי לך?" שאל.
"לא אמרת לי לעשות כלום" השיב צחי.
"לא לצעוק! אחחחח!" תפס החתול את ראשו בשתי ידיו.
"תקשיב טוב," אמר החתול מקץ שלוש כוסות קפה וסיגריה. "השארתי
בחוץ סל עם בקבוק וודקה, קרטון 'טיים' ועיתון למבוגרים. קח את
הסל הזה ותביא אותו לחבר שלי שגר בבית האפור הקטן בדיוק בצד
השני של היער. זה דחוף".
"אבל יש לי מלא דברים לעשות!" התלונן צחי.
"אתה רוצה להיפטר מהעכברים ולהגיע לנשף, או לא?!" כעס החתול.
"על אחריותך," אמר צחי ויצא מן הבית.

מייד אחריו יצא גם החתול והחל עושה דרכו אל העיר הרחוקה.
כשהגיע לשם ביקר בכמה פאבים, ואחרי ששתה קצת, סיפר לבטלנים
שישבו בהם שבקצה היער יש בית עם עכברים שמטילים ביצי זהב. טוב,
הוא לא בדיוק אמר שהם מטילים ביצי זהב, אבל הבנתם את הרעיון.
הבטלנים תאבי הבצע יצאו מייד לדרך הארוכה לקצה היער, והחתול
יצא לעיסוקים משלו.

צחי הלך מפוחד מעט בשבילי היער החשוכים וההפכפכים, והגיע למגדל
אבן גבוה עם חלון יחיד בראשו. מהחלון ניבטה נערה יפהפייה.
"פסססססט, ילד!" לחשה הנערה.
"אני ממהר," השיב צחי.
"בבקשה ממך," התחננה.
"תעשי את זה קצר" אמר צחי, מעביר משקלו מרגל לרגל.
"אני סגורה פה במגדל," אמרה הנערה "ואהובי מטפס אליי על שערי
הארוך כל יום, אבל אין לי שום דרך לרדת למטה".
"תגידי לו שיביא בכל ביקור כמה חוטי משי, ובסוף תעשי מהם סולם
חבלים" ענה צחי.
"רעיון מצוין!" התלהבה "זה מה שאעשה! תודה!"
"יאללה ביי," אמר צחי והמשיך ללכת. בעוברו מצדו השני של המגדל
ראה סולם עץ ארוך מאד שעון על המגדל ומגיע עד ראשו.
"טוב, אולי אני אספר לה בדרך חזרה, אם אזכור" אמר לעצמו.

הוא המשיך ללכת ובמהרה נתקל בילדה קטנה שלבשה שמלה אדומה.
"מה זה, כיפה אדומה?" התפלא כשראה כיפת קטיפה אדומה על ראשה.
"אני רבנית רפורמית," הסבירה הילדה.
"לאן את הולכת עם הסל הזה?" שאל צחי.
"לסבתא שלי," ענתה הילדה.
"מה, ככה? אולי לפחות תביאי לה גם פרחים? תראי איזה פרחים יפים
יש פה בצד. תקטפי לה כמה, בטוח שהיא תשמח".
"אבל אסור לי להתעכב ולסטות מהשביל!" אמרה הילדה.
"נו באמת, מה כבר יכול לקרות" אמר צחי בזלזול ונפרד ממנה
בנפנוף יד.

לבסוף הגיע לבית המוזנח של הזאב.
"טוק טוק!" אמר והקיש על הדלת.
"כנס וסגור את הדלת, יש מיזוג," ענה קול מבפנים.
פסע צחי פנימה, הסתכל מסביב ולא ראה אף אחד, אך הדלת לחדר
השינה הייתה פתוחה. "אני פה בפנים," אמר הקול מבפנים.
נכנס צחי לחדר השינה והופתע לראות על המיטה זאב אורגינל גדול
ושחור לבוש בבגדים של סבתא, שביס פרחוני על ראשו ומדחום בפה.
"זאב זאב," קרא צחי "איך קוראים לדבר הגדול הזה שתלוי בין
הרגליים שלך, ואיך מאייתים את זה?"
"זין" ענה הזאב "נון בית. זנב. למה, מה חשבת שזה?".
"ולמה אתה לובש בגדים של סבתא? אתה טרנסווסטיט?" הקשה צחי.
"שמור על הפה שלך, אה?" התעצבן הזאב "בכלל, מה אתה עושה פה?"
"הבאתי לך סל מהחתול".
"חתול!" קפץ הזאב מהמיטה "כן, בוודאי, יופי, כן. מה יש בסל?"
הוא חיטט בתכולת הסל. "בוא, תשתה איתי כוסית" אמר משמצא את
הוודקה.
"לא תודה," השיב צחי "אני צריך ללכת".
"זאת לא הייתה הצעה," הנמיך הזאב קולו.

אחרי הכוסית הראשונה שידל אותו הזאב לשתות עוד כוסית, ואחריה
עוד אחת, ואחרי זה הכריח אותו לקרוא את שערי כל המניות בעיתון
הכלכלה היומי. הוא הקשיב רוב-קשב. "הכל זבל. אני אגיד לך במה
כדאי להשקיע. בעכברים".
"סליחה?" תמה צחי.
"מעילים מעור עכבר מאד מבוקשים היום," הסביר הזאב בידענות. "אם
יש לך עכברים אתה מסודר. כל עכבר - סטיפה".
"מה-אתה-אומר..." הרים צחי גבה.
"אבל מה זה מעניין אותך. בוא נעשה משהו אחר"
"דווקא אם לא אכפת לך הייתי מעדיף לחזור הביתה עכשיו" אמר צחי
בתקווה.
הזאב העיף מבט חטוף באורלוגין.
"אני אגיד לך מה," אמר. "נשחק שחמט עד שתנצח, ואז תוכל ללכת".
ארגן הזאב במהירות לוח, והשניים החלו לשחק. עד מהרה גילה הזאב
שמצבו בכי-רע, והחליט לעבור לטקטיקות משחק מקובלות פחות.
"מה, לכל הרוחות, זה?!" קרא בתדהמה והצביע אל מאחורי צחי.
"מה, איפה?" שאל צחי, מסתובב.
סילק הזאב בתנועה מהירה אחד מכלי המשחק של צחי.
"מוזר," אמר "יכולתי להישבע שראיתי משהו. לא חשוב. תורך".
הביט צחי בלוח והבעה תוהה החלה מזדחלת על פניו.
"איפה המלך שלי?" שאל.
"היה מלך?" שאל הזאב.
"בטח שהיה!" אמר צחי.
"אולי ניצחתי," הציע הזאב.
"משהו מסריח פה," אמר צחי.
"סליחה," אמר הזאב והלך לצחצח שיניים. ניצל צחי את ההזדמנות
וברח משם בחזרה אל ביתו שורץ הסטיפות.

כשהגיע, מתנשם ומתנשף, אל ביתו הופתע צחי לגלות שם בערך שלושים
אנשים זרים מסתובבים עם רשתות ומקישים על הקירות. חלק מהם
התווכחו עם כמה אחיות ושאלו אותן בתקיפות איפה הכסף. ניגש צחי
להפריד בין הנצים, ואיך שראו אותו אחיותיו והריחו את אדי
הוודקה בהתנשפויותיו, מייד התנפלו עליו בצעקות.
"אנו חיות פה בעוני מחפיר," זעקו, "ואתה מתבטל מעבודה ומתהולל
לך ביער עם - עם - עם השד יודע מי!"
מייד הפנו הבריונים את תשומת ליבם לצחי.
"אז אצלך הכסף, מה?" שאלו בנימה שאינה משתמעת לשתי פנים.
"איזה כסף בראש שלכם?!" התרתח צחי "ומה בכלל אתם עושים בבית
שלי?"
"באנו לקחת את העכברים שלך" הסבירו.
"על גופתי המתה!" צרח צחי.
הרימו הבריונים את צחי בעדינות באוויר, וניפחו אותו במכות. אחר
כך, ביד חזקה ובזרוע נטויה, השליכו אותו דרך החלון החוצה בלי
לטרוח לפתוח קודם את החלון - פעולה שמקוריותה אולי מוטלת בספק
אבל אפקטיביותה בהחלט לא.

עד שהגיע האמבולנס, הספיקו כל הבריונים להיעלם מהשטח, לוקחים
עמם כל עכבר וחצי עכבר שהיה או חשב אי פעם להיות בבית.





שהה צחי יומיים בבית החולים והחלים בקצב משביע רצון. ואז, בערב
היום השני, הגיע הנסיך לביקור החולים השנתי המסורתי בשביל
התקשורת.
"שלום ילדון חמוד, מה שמך?" חייך הנסיך למצלמות.
"אאי" נהם צחי מבעד לשפתיו המנופחות.
"זה פשוט נורא, מה שקרה לך" השתתף הנסיך בצערו "כשאני אהיה
מלך, אמגר את נגע הבריונות מהרחובות. ריד מיי ליפס" - ושוב
חייך.
"אואה אאה" הודה לו צחי "אאל איאאילי אה אאא אאואר איאי".
"הוצאת לי את המילים מהפה," חייך הנסיך. "אני אגיד לך מה. אבי
המלך עורך נשף גדול בעוד שלושה ימים - הרי לך הזמנה אישית.
תחזיק בצד הזה, כן, ככה, ועכשיו תחייך למצלמה".
"קליק!" אמר הצלם ולחץ על הכפתור.

כשחזר צחי למחרת לביתו ובידו ההזמנה המיוחלת, קיבלו אותו
אחיותיו בתשואות ובזריזות שיכפלו את ההזמנה, ולפני שיכולת לומר
"שרה שרה שיר שמח שיר שמח שרה שרה" ארבע-מאות פעם רצוף ומהר
בלי להתבלבל, הגיע היום הגדול. חמש-עשרה מוניות הוזמנו, וצחי
ואחיותיו נסעו אל הנשף הגדול של המלך. השומר נתן לפמליה לעבור,
אך כשראה את פרצופו הנפוח של צחי, אמר "אתה מהבית-חולים, נכון?
תיכנס בבקשה מהדלת החשוכה הרחוקה, שם". הלך צחי בצייתנות ומצא
את עצמו בחדר בטון חשוף יחד עם עוד כמה עשרות מצורעים, אנשים
שבורי רגליים וידיים וחבר'ה מחוברים לאינפוזיות - כולם קיבלו
הזמנה אישית מהנסיך בביקורו בבית החולים.

"מה, זה הנשף?" התאכזב צחי.
"לא בדיוק," הסביר לו אחד מהחולים "אבל יש פה גרבר חופשי כל
הערב, ואם תחזיק צנצנת ריקה ליד הקיר ותקשיב טוב, תוכל לשמוע
את הנגינה הנפלאה של הכינורות והפסנתר באולם הנשף עצמו. רק
תחשוב על כל הבגדים היפים, הנרות, הבשמים! גברות יפהפיות
רוקדות ריקודים איטיים עם ג'נטלמנים בחליפות מחויטות מתחת
לנברשת בדולח עצומה, הנוצצת באלף ניצוצות אור! והאוכל, או,
האוכל..." עיניו הפכו חולמניות, מצועפות, והוא התעלף. הסתבר
שהאינפוזיה שלו התנתקה.

אכל צחי גרבר להתפקע, וכשיצא לבסוף לתפוס מונית הביתה ושמע את
השיחות בין האורחים היוצאים, הסתבר לו שהנסיך התאהב (מי היה
מאמין) באחת מהאחיות שלו - של צחי, זאת אומרת, לא של הנסיך -
והוא רוצה להתחתן אתה כבר למחרת.

מונית קטנה עצרה ממש לידו, והוא זחל לתוכה בהכרת תודה.
"לבית שבקצה היער, בבקשה" אמר לנהג.
הנהג הסתובב אליו בחיוך. היה זה החתול בטימברלנד.
"איך היה הנשף?" התעניין.
"לא נהניתי בכלל," אמר צחי, מחזיק בבטנו הדואבת "ונראה לי
שבעצם די רימית אותי".
"היי, תיזהר," הרצין החתול. "הבטחה זו הבטחה, ואני לא צריך
לספר לך מה יקרה לך אם תפר אותה. בתי הקברות מלאים באנשים
ש-".
"תגיד," התפרץ צחי לדבריו "איך אתה מגיע לברקס?"
"לא עניינך ואל תשנה נושא" אמר החתול. "מה שחשוב עכשיו זו
העסקה. מילאתי את ההתחייבות שלי - ועכשיו תורך למלא את שלך".
"כן, אני זוכר" אמר צחי "אתה רוצה להתחתן עם אחת מהאחיות שלי.
מה הבעיה?"
החתול הביט בו במבט נוקב.
"שגם הנסיך רוצה".

למשך שעה קלה שררה דממה מוחלטת במונית.
"אוי, כמה שזה היה צפוי" אמר צחי.
"נו?" שאל החתול.
"מה נו?" שאל צחי בחזרה.
"מה אתה מתכוון לעשות בנדון?"
"זו לא אשמתי שהנסיך הדפוק רוצה אותה! חוץ מזה לא התחייבתי
לשכנע אותה להתחתן אתך או משהו. בסך הכל הבטחתי לתת את
הסכמתי"
"אתה סגור על זה?"
"בטח. תדפדף אחורה"
"אין לי כוח" אמר החתול. "אל תחרבש את הסיפור. אתה חייב להשיג
לי את אחותך".
"איך אני אמור לעשות את זה?!" שאל צחי.
"תן לי לחשוב," אמר החתול. "את החתונה עצמה לא נצליח - סליחה,
תצליח - לבטל, אבל מה שבאמת חשוב זה שהם לא יממשו את הנישואין.
מה שתצטרך לעשות זה להתגנב מחר בלילה למיטת הכלולות ולהחליף את
אחותך".
"ישו מריה אם האלוהים!" נדהם צחי בנוצרית.
"אין צורך להתרגש, אני אעזור לך" הבטיח החתול. "קצת".





ביום החתונה התלבשו כל אחיותיו של צחי במיטב מחצלותיהן (לא היו
להן מחלצות) ונסעו יחדיו אל הארמון, כשהן משאירות את צחי מאחור
לנקות את הפנלים. לפי עצת החתול, העמיד צחי פנים כאילו הוא
עובד עד שנעלמה אחרונת האחיות מן העין, ומייד לאחר מכן התחיל
לחטט בארונותיהן עד שמצא שמלת שבת לבנה ונאה שתאמה, פלוס
מינוס, את מידותיו.

לקראת הערב לבש צחי את השמלה, שם ליפסטיק, נעל נעלי פלטפורמה
של עשרים סנטימטר, הוריד בשעווה שערות מהרגליים, מרט גבות ויצא
לדרכו החשאית אל הארמון. בדרכו לשם הבחין צחי בציפור היושבת על
חוטי החשמל מעל נתיבו, וחשש שמא תחרבן הציפור על שמלתו היפה
והנקייה. על כן סטה צחי מנתיבו מעט, ונפל ישר לתוך התעלה בצד
הדרך, שהייתה מלאה ביוב שעלה על גדותיו בעקבות מגפת השלשול
האחרונה.

צרח צחי וקילל במלוא ריאותיו, עד שמהרעש נבהלה הציפור שישבה על
חוטי החשמל ועפה משם, תוך שהיא מחרבנת על ראשו. זחל צחי חזרה
למדרכה מהתעלה המצחינה והלך, משמיע קולות בצבוץ עם כל צעד, וגם
מהנעליים שלו עלו צלילים לא נעימים. מירר צחי בבכי עד שנכמרו
רחמיו של הירח.

"מה אוכל אותך, ילד קטן ומסריח בעל זהות מינית מבולבלת?" שאל
הירח בסימפתיה.
"השמלה שלי התלכלכה," בכה צחי "ועכשיו הנסיך לא ירצה לממש את
נישואיו אתי".

החליט הירח שמוטב לו לא להתעסק בזה, ושט לו משם בשאט נפש בעוד
צחי ממשיך, מצחין כולו, בדרכו העגומה אל הארמון. אף אדם או חיה
לא ההינו לעצור בעדו, והוא נכנס לחדרו של הנסיך ומצא את אחותו,
עדיין בשמלת החתונה שלה, יושבת על המיטה הלבנה כשוורדים אדומים
מפוזרים סביבה, ממתינה לאהובה הנסיך שהלך לרגע לשירותים.
כשראתה והריחה האחות את צחי בשמלתו, בלי להשמיע צליל קפצה מייד
דרך החלון ונמלטה כל עוד נפשה בה. צחי התיישב, רועד מקור
ומפחד, במקומה.

"אמנם הייתי שיכור ומסטול באותו ערב," חשב לעצמו הנסיך
בשירותים, מביט במראה, "אבל הפעם זה באמת מוגזם". מוחו דהר
כמטורף, אך לא הצליח למצוא מוצא מהתסבוכת. "א מנ'ס גוט טו דו
וואט א מנ'ס גוט טו דו," נאנח לבסוף ופתח באיטיות את הדלת. ריח
משונה חלחל ועלה לאפו. "הסרחת, יקירתי?" שאל, ואז - בו זמנית -
הכה בו הריח במלוא עוצמתו והוא ראה את צחי היושב מולו בשמלתו
המטונפת, פרש ציפורים נוזל על מצחו.

"אאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההה!" צרח הנסיך בבעתה.
"אאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההה!" צרח גם צחי וברח
בעקבות אחותו דרך החלון, אלא שמרוב בהלה הסתבכה רגלו באדן
החלון ונעל הפלטפורמה שנעל נשרה מרגלו ונשארה בחדר. הנסיך,
עדיין מזועזע, הביט אחריו והרים בגועל את הנעל המיותמת. לפתע
העלו פניו חיוך. רעיון מבריק עלה במוחו.  

הגיע צחי באפס נשימה אל ביתו ועמד להיכנס, כשלפתע צץ מאחורי
אחד העצים החתול בטימברלנד עם זר פרחים בידו.
"פסססססססססססט" לחש החתול.
"לא צריך לעשות פסססססססססססט," רטן צחי, "ראיתי שאתה מסתתר
מאחורי העץ".
"המשימה בוצעה בהצלחה?"
"מעל ומעבר," השיב צחי בסרקאזם.
"אחותך בבית?"
"תצטרך להיות יותר ספציפי"
"נו, אתה יודע מי" התעצבן החתול.
"אני חושב שכן"
"יופי," אמר החתול והיטיב את שפמו, צועד בגאון לפני צחי לתוך
הבית.
הכלה הטרייה ישבה על מיטה ללא תנועה, פניה מביעות תמיהה והלם.
כמה אחיות התרוצצו סביבה וניסו לשכנעה לשתות משהו.
"הנה היא," אמר צחי לחתול באנחה "אהובתך, אישתו של הנסיך".
"אה!" אמר החתול בהפתעה "אז זאת התחתנה עם הנסיך! אני בכלל
התכוונתי למישהי אחרת - הנה, ההיא שם. נכון מצחיק?"
הלך צחי הצידה בלי להקים מהומה ודפק את ראשו בקיר עד שהתקלף כל
הטיח. כשסיים, גילה שאף אחד לא שם לב אליו. כל האחיות התגודדו
סביב החתול, מאזינות לסיפור חייו והצעת הנישואין המרגשת שלו.
התקרב צחי כדי לשמוע גם כן.

"...והאמת היא שאני קרפד יפה תואר, אבל מכשפה הפכה אותי לחתול,
ואם תגידי כן אוכל לקבל סופסוף את האזרחות" התוודה החתול.

בזכות חלקלקות לשונו של החתול (מה שאגב מנע ממנו לשתות כדרך
שאר החתולים אבל זה לא מענייננו), וידויו החושפני והמרגש וטבעת
יהלום של חצי קאראט, הסכימה האחות לשאתו, והם ישבו לתכנן את
הטקס על כוס קפה ועוגה שצחי הוכרח להכין. בעודו רוחץ את הכלים
המטונפים, נכנס החתול למטבח.

"אני רוצה להודות לך על כל מה שעשית בשבילי," אמר. "בעצם אני
לא. שכח מזה".

"יש לי רק שאלה אחת אחרונה," אמר צחי "מה יהיה על הנסיך, אחרי
כל הבלגן שעשיתי?"

במקום להשיב, לקח אותו החתול בידו והוליך אותו אל אחד העצים
מחוץ לבית. על העץ תלתה מודעה צבעונית גדולה, ועליה רשום:

אזרחים יקרים - שימו לב!
אשתו הטרייה האהובה של הנסיך ברחה, בהתרגשותה כי רבה, מהארמון
וטרם נמצאה. הנסיך מבקש ומתחנן בפניה כי תחזור, וגם מבקש מכל
אדם שיש לו ידיעה על מקום הימצאה למסור מידע חשוב זה.

תיאורה:
גבוהה, בלונדינית, עיניים כחולות וחזה מלא.

הנסיך מחזיק בנעל השייכת לאשתו, אבל זה לא עקרוני שהיא תתאים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איך שהתחלתי
לספור,
שמעתי סרק סרק
סרק!





יגאל עמיר,
בשיחה עם רפי
פרסקי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/4/02 14:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צמרון צף

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה