רוני ששון / עת בלות |
ונותרת ערייה מתשוקות
עת שאפת להמריא לפסגות
וכנפייך מאנו לשאתך
עת חלמת על לילות רחוקים
איך פרצו זיקוקין מתוכך
עת חישקת אהובך בכבלים
איך המו הגלים בתוכך
עת גלשו שדייך למורד טבורך
כה גאו בהם ימי נעורים
ופטמותייך נחבאו בנבכי בשרך
איך זקרו ראשיהם בימים רחוקים
אך עת יתבונן בך אהובך בן זוגך
בעינייו שכהו בחלוף השנים
וראה בך אותה נערת חמודות
השבוי בקיסמה באלפי חבלים
ובבהותך היום באותן אהבות
וחווה מחדש מתיקותן
הניראה שביב אור ניצת בעיניים
הניראה חיוך קל על קמטי הפנים
אפריל 2002
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|