ולפעמים
בא לי לנשום עשן
לכבות על היד סיגריה טובה
להרוג אדם במו ידי
למלכד את הדבר החשוב לי מכל ולפוצץ לו תצורה
להזריק לוריד אפילו אם במזרק אין כלום
להרוס משהו יפיפה
ואחר כך לבקש סליחות מזויפות

מסוחרר מהחיים
קיימים יותר מדי צבעים
יותר בלגאן ועוד צרות
אהבות פורחות
אך מייד נובלות

חיים בלי סיבה
עם מחשבה אי שם
סגורה...

נעולה במחלקה המוגנת
כותונת חדשה ולבנה אותה חוסמת
שריטות הציפורנים את הקירות מקשטות
ובחדר מטורפים מחפשים עוד ועוד תשובות
אין אני מנסה להעביר מסר מסוים
הרופאים טענו שאני במצב מסוכן

דיכאון, סתם עוד תקופה מזדיינת בחיים
שבה חושבים רק על מתים
ואחרי שמתאשפזים פשוט שותקים
מבינים שכשמדברים - הורסים

אז מה זה בכלל מצב אובדני
סתם תקופת בלבול ושעמום
ולי הבלבול והשעמום לא עבר
ומצב אובדני עדיין די מוכר
אבל שותקים...
וככה לא מתאשפזים

אובדני הייתי ונשארתי
ואת כל הפסיכולוגיות על האצבע סובבתי
ועכשיו אני מחוץ לגדרות
משקיף על הנורמלים בעיניים מטורפות

מנסה להמשיך לחיות
אני יודע שיש סיבה
אך היא עם האהבה נובלת

להיוולד ולמות כל יום מחדש
להציב כל בוקר תקוות כל כך גבוהות
שעד הלילה את כל הגובה הזה הן קופצות
גם תקוות מתאבדות