UNATCO:United Nation Against Terror and Crime Organization
השיר הישן: The youth of the nation התנגן בקולי קולות ברדיו.
הוא תמיד העלה דמעות בעיניה של אריאל. הוא הזכיר לה את
בנה,ג'וני, שתלה את עצמו לפני שנה. הוא היה בן 15 באותו
זמן,בחור צעיר,גדל בלי אבא. אריאל עשתה מה שיכלה אבל זה פשוט
לא היה מספיק. הילד היה שקוע בתוך עצמו ומתבודד. אפילו בלוויה
שלו היו מספר מצומצם של אנשים. אריאל סגרה את הרדיון והתיישבה
לקרוא את הספר שלה. לפתע צילצל פעמון הדלת. אריאל קמה והתחילה
להתהלך לכיוון הדלת. כאשר הגיעה, סובבה את המפתח ומשכה את
הדלת. פנימה פרץ אדם עם סכין קצבים ומסכת סקי. הוא הניף את
הסכין. בתנועה אחת הופרד ראשה של אריאל מגופה. האיש הוציא
מתפחת משי מכיסו,ניגב את הסכין והכניסו לכיס אחר.

ג'יי סי הביט בשעון הקיר במשרדו, אותו קיבל באיזשהו ארוע שערך
מישהו עשיר. השעה הייתה 14:25. רק עוד 35 דקות והוא יוכל ללכת
הביתה ולסגור את היום. בעוד הוא מנסה להחליט באיזו מסעדה זולה
יסעד הערב, פרצה לחדר כרוח סערה העוזרת שלו,ג'ניס. "גמר
דנטון!" היא קראה. "המפקד רוצה לראות אותך". "אוקיי אני בדרך"
אמר ג'יי סי. ג'יי סי יצא מהמשרד שלו והלך לכיוון משרד
המפקד,ג'ייד מנדלה. הוא עבר על פני שולחנותיהם של הזוטרים. הוא
מעולם לא אהב אותם,סנובים מהאקדמיה שחושבים שהם יודעים הכל עוד
לפני שיצאו לרחובות. הוא פתח את דלת המשרד. "תיכנס" אמר ג'ייד
בהבעה רצינית. ג'יי סי נכנס ,סגר את הדלת מאחוריו והתיישב.
"רצית לראות אותי?" שאל. "כן" המשיך ג'ייד "היה רצח". "וזה
אמור לחדש לי משהו?"
"כן, זו הייתה אריאל"
"אישתו לשעבר של פול?"
"כן, אישתו של אחיך"
"איך?"
"אנחנו לא יודעים. אנחנו רק יודעים שזה היה מישהו מטעם החזית
להפצת אמברוסיה"
"אמברוסיה? זו לא אגדה"
"עם המגפה שמשתוללת בימינו, היה ברור שמישהו פיתח תרופה
לצבועים במעלה הממשלה"
"אתה כנראה צודק.. איפה אריאל?"
"עדיין בבית שלה. המשטרה עוד לא יודעת על הרצח"
"אוקי.. זה די רחוק מכאן. אני מניח שלי ולמוסטי יש לילה ארוך"
אמר ג'יי סי והסתובב. ג'ייד עצר אותו. "השנה היא 2075 למען
השם, תיפטר מהענתיקה בה אתה נוהג ותפסיק להתייחס אליה כאל בן
אדם" אמר ג'ייד בחיוך. "אבל אני אוהב אותה" אמר ג'יי סי. "אה
כן, היה עוד משהו עליו רציתי לדבר איתך" אמר ג'ייד. "כן?" שאל
ג'יי סי. "תיפטר מהגישה. זה שאתה אחד הסוכנים היחידים עם
השתלים החדשים, לא עושה אותך טוב יותר מהסוכנים מהאקדמיה" אמר
ג'ייד. "אני יודע" השיב ג'יי סי "זה שיש לי משרד עושה אותי
יותר טוב מהם". הוא חייך.

ג'יי סי הגיע למגרש החניה ונכנס למכוניתו. זו הייתה לאמבורגיני
דיאבלו מסוף המאה ה-20, קלאסיקה אמיתית.  המכונית התניעה,
וג'יי סי יצא לדרך. הוא הפעיל את המיני דיסק במכוניתו. השיר
האהוב עליו התנגן. זה היה אחד מלהיטי הטכנו רוק שכל כך תפסו את
הנוער של ימינו. בן 25 בקושי, ג'יי סי הרגיש כמו ענתיקה ליד כל
בני ה18-19 שמילא אות הרחובות בלילה, שהיה הזמן בו בדרך כלל
עבד. הוא הגיע לביתה של אריאל תוך כ20 דקות של נסיעה. הוא הביט
למזרח, שם ראה את מנהטן. הוא ראה את הניין בעל ה98 קומות ששימש
בתור מרכז המבצעים של יונטק"ו. הוא שמע שלפני שנים היו שם שני
בניינים גבוהים יותר, אך הם נהרסו בפעולת טרור. ממשלת ארה"ב
הקימה שם את מרכז המבצעים בגלל הסימליות שבדבר. הוא עבר דרך
דלת הבית הפתוחה. לפני שעבר מספר צעדים, הריח את את ריח הבשר
המרקיב. הוא הביט למטה וראה את הגופה של אריאל הוא המשיך
להתקדם ונכנס לסלון בעודו שולף את רובהו,שוטגן מנוסר. הרובים
האלה לא היו בשימוש כבר שנים, אבל היה להם יותר כח הרס מל9 מ"מ
החצי אוטומטים שחולקו לסוכנים. "רובי סיכות" הוא קרא להם. הוא
הביט לצדדיו וראה שהחדר כולו מבולגן. התמונות שקישטו רק אתמול
את הקירות, היו כעת מפוזרות על הרצפה.בין התמונות על הרצפה ראה
ג'יי סי מספר תמונות של ג'וני. הוא התגעגע לבחור,מעולם לא ציפה
שיתאבד. ואפילו כמה תמונות מהימים המאושרים שהעבירה אריאל עם
פול. ג'יי סי הביט בקירות ואז שם לב למשהו. "כספת!" אמר לעצמו.
לפני שהספיק לבדוק את הכספת, שמע רחש מכיוון המטבח. הוא כיוון
את הרובה שלו קדימה ופרץ בריצה לכיוון המטבח. כאשר הגיע למטבח,
ראה מישהו קורע ברך לפני המקרר. "ידיים למעלה!" קרא ג'יי סי.
האיש ,מופתע ומבוהל. הרים ידים והתרומם. "מה אתה עושה פה?!"
שאל אותו ג'יי סי. "בזירות פשע תמיד יש דברים מעניינים לבזוז"
אמר האיש. ג'יי סי שמע את סירנות המשטרה המתקרבות. צליל גבוה
ועיקבי שתמיד עיצבן את ג'יי סי. "תשאר פה. הם כבר יטפלו בך"
אמר ג'יי סי וחזר לסלון. הוא התקדם לכספת ובדק אותה. בתוכמה
מצא מעטפה. הוא לקח את המעטפה ויצא מהדירה. "השוטרים כבר ימצאו
טביעות אצבעות" חשב לעצמו.

ג'יי סי חזר לביתו וסגר את הדלת. רעש הסגירה הופרע ע"י צילצול
הטלפון. "פודניט" אמר ג'יי סי  בעודו ממלמל לעצמו: "זבל שמיוצר
ברוסיה.. אני צריך אחד שתומך בעוד שפות". "הלו" אמר. "היי ג'יי
סי, זה פול" אמר הקול בצדו השני של הקו. "פול! איפה אתה? אני
בהונג-קונג עדיין במשימה שלי..." הדיבור נקטע על ידי קול נשי.
"מותק, אתה הולך לדבר עוד הרבה זמן?" אמר הקול. "אני מבין שאין
לך תלונות לגבי המשימה" אמר ג'יי סי. "טוב רק רציתי לבדוק שהכל
אצלך בסדר" אמר פול. "אצלי הכל בסדר.. נשמע שאצלך יותר..." אמר
ג'יי סי "טוב, תהנה לך במשימה לילה טוב". הם נפרדו והקו נותק.
ג'יי סי הוריד את בגדיו,את מעיל הגשם הארוך,אפוד המגן,הטי שירט
מתחתיו, הג'ינס השחור והמגפיים הגבוהות. הוא אפילו לא התלקלח
ולא ציחצח שיניים. הוא פשוט רצה ללכת לישון. ברגע בו ראשון נגע
בקר, ג'יי סי נרדם.

ג'יי סי הוער ע"י הטלפון. "פודניט" פקד ג'יי סי בעיניים
עצומות. "טוב ג'יי סי , זמן לבדוק את השתלים שלך בפעולה" נשמע
בצידו השני קולו של ג'ייד. "אלה חה"א. הם תקפו את פסל החירות!"
הוא המשיך. "הסוכנים ילדת גשם והרמן כבר שם". "ילדת גשם?" שאל
ג'יי סי, שנאבק לפקוח את עיניו. "כן" השיב ג'ייד. "הסוכנת אנה
נאוורה. קוראים לה ככה כי יורד גשם של דם בכל פעם שאנו מכניסים
אותה לקרב". "פשוט אחלה" מלמל ג'יי סי והתרומם מהמיטה בעוד
השיחה נותקה. הוא התבונן בשעון. השעה הייתה 05:00. הוא הביט
לחלון הקטן בחדר השינה של דירתו בת 3 החדרים. טיפות של גשם
טיפטפו עליו. "אופן ארסנל" אמר ג'יי סי כאשר נכנס לסלוןץ מהקיר
יצא ארון ברוחב כ2 מטר וגובה מטר. הוא נפתח ,ושם היו כל נשקיו
של ג'יי סי. הוא הוציא משם את רובה הסער שלו. זה היה רובה
XP-5cb. היה זה רובה בצבע מטאלי , אשר היה קטן יחסית לשאר
הרובים האוטומטים של ימינו. הוא היה קל מספיק לשאת ביד אחת אך
השתמש בשתי סוגי תחמושת לשתי מנגנונים פנימיים. הראשון ירה
צרורות במהירות של 32 לשניה והשתמש בכדורי 7.22 והאחר ירה
רימונים מקנה משני. ג'יי סי לקח גם קשת זעירה אשר הוחבאה הכף
היד ,ויכלה להוות כלי נשק לא רע להורדה שקטה ודיסקרטית. ג'יי
סי התלבש והביט במראה. הוא הביט לעיני עצמו וראה רק את משקפי
השמש,שהולחמו לאלקטרודות המחוברות למוחו והיוו מגברל שתלי
הראיה שלו. הם גם היוו מסך ל"אינפולינק" שנמצא בראשו משם קיבל
פקודות ממרכז המבצעים כאשר היה בתפקיד. ג'יי סי יצא מהבית,נכנס
למכונית ונסע לכיוון פסל החירות