אמונתי סגרו עלי,
ריסקו את חלומותיי,
הוציאו ממני תקווה.
הנני יהודיה,
בת לאמא יהודיה.
והייתכן שגורלי נקבע
רק משום כך?
עתידי הוכרע,
לבי דמם,
ושאלה אחת נשארה:
דרכי האל נסתרות הן
אך בכל זאת,
מדוע הוא נותן לנו לסבול?
וכל דברי
כבר נאמרו.
ואני רק חוזרת
מדגישה.
ומנסה להבין,
מחפשת תשובה.
יום השואה - 9/4/02 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.