|
פעם בשנה
אני פותח את הספרים
עם הכריכה השחורה
בהם רשומים שמות החללים.
פעם אחת בשנה
עולים שמות חברים
חללי הפלוגה
אחי גיבורי התהילה.
פעם אחת בשנה
אני מביט לצדי דרכים
על שדות פרחים אדומים
כמספר החללים.
עברו כבר יותר משלושים שנה
שום דבר לא השתנה
לא התקיימה ההבטחה
שזו תהיה המלחמה האחרונה.
ובערבו של יום
יאירו את השמיים
זיקוקים צבעוניים
אז יסגרו הספרים השחורים. |
|
|
רגע, הפיגוע הזה
היה מחאה על זה
שהוא לא עבר את
הסלקציה?
אחת חושבת שלכל
דבר יש סיבה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.