|
פעם בשנה
אני פותח את הספרים
עם הכריכה השחורה
בהם רשומים שמות החללים.
פעם אחת בשנה
עולים שמות חברים
חללי הפלוגה
אחי גיבורי התהילה.
פעם אחת בשנה
אני מביט לצדי דרכים
על שדות פרחים אדומים
כמספר החללים.
עברו כבר יותר משלושים שנה
שום דבר לא השתנה
לא התקיימה ההבטחה
שזו תהיה המלחמה האחרונה.
ובערבו של יום
יאירו את השמיים
זיקוקים צבעוניים
אז יסגרו הספרים השחורים. |
|
|
(כולם לשיר,
ו...)
מי ישגל זונות
ישראל
אותן מי ידפוק,
אני הגיבור
רב שוגל,
מבסוט מאוד!
שמעעעע!!!
בימים ההם
בזמן הזה,
הלוואי שאין
לי איידס
אני מקווה.
וואו איזה
שטויות אני
עושה...
להב בן-לאדן,
ממתין לתוצאות,
ומקווה לטוב,
וככל הנראה כותב
צוואה,
(אה..., ואפשר
להפסיק לשיר) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.