הכאב של שתיים בלילה
כשכל רגע אתה כמעט שומע
את הדפיקה הרכה על הדלת
והחצי השני שלך אומר
"עזוב, היא לא תבוא גם הלילה"
דרוך עד קצות כל העצבים,
וכמובן שהדבר האחרון
שאתה מסוגל לעשות,
חוץ מלקום וללכת אליה,
זה ללכת לישון.
ואז אתה מתחיל לשאול את עצמך
איפה היא, ועל מה היא חושבת עכשיו, וחצי אחד אומר ש
"אוף אם רק היה לי האומץ הייתי קמה והולכת אליו"
והחצי השני שלך אומר
"עזוב, היא לא תבוא גם הלילה"
נואש עד קצה גבול החידלון,
וכמובן שברור לך עד כמה חסר טעם
יהיה לצאת החוצה ולחפש,
או להעביר את הזמן עם כמה חברים,
או אפילו סתם לנסות לנשום.
ואפשר רק לחכות,
לקוות שאולי, בכל זאת, למרות הכל,
למרות שאתה יודע בדיוק למה
והחצי השני שלך אומר
"עזוב, היא לא תבוא גם הלילה"
לבד עד כל רוחב השמיכה,
וכמובן שאתה יודע, וזו לא הדרך,
וברור לך שהוא לא יעזוב אותך בקלות,
השד האכזרי הזה,
הכאב של שתיים בלילה. |
