טיילתי כהרגלי ברחובות העיר ומסביבי גורדי השחקים העצומים
שנבנו ברח' אהרוני לא מכבר. בעודי תרה אחרי איזו פיסה אכולה של
לחם או אולי איזו שארית עסיסית שנזרקה בטעות "למיכל האוכל",
מכונית מהסוג הישן שמרעישה בקולי קולות התקרבה לעברי. כולם,
ברחוב שלי ניתחו את העניין לעומק והסבירו לכל "הקטנים"
שממכונות ההרג האלו יש לברוח כל עוד נשמתם בם. כ"כ הרבה אבדות
היו לנו בשנים האחרונות, הכל הודות לכך שהדרכים מתרחבות יותר
ויותר ומתירות מקום לעוד מכונות הרג להגיע אלינו. אבא אמר לי
פעם שהכי מסוכנת זו המכונה שעושה הרבה רעש ועל ראשה יש כובע
בצבע כחול ולעיתים אף אדום . אך אני חושבת שאין להראות למכונות
האלו שאנו פוחדים מהן ולכן חציתי את הדבר המכונה ב"פיהם" כביש
באיטיות ובגאווה,הגו זקוף. שתראה שאני לא כמוהם אותי היא לא
מפחידה! אלו שנוהגים במכונות האלו הם פחדנים אמיתיים בעצמם הם
מנסים להפחיד אותנו כאילו בכך שהם ידרסו אותנו,אך כשזה נוגע
למבחן המציאות הם בד"כ מאיטים. אומנם יש כאלו שאכן דורסים.
לפני כחודש בן דודי היה בדרכו לפינה שלו הוא בדיוק חזר מחיפוש
אחרי אישה . בדיוק כשחצה את הכביש באה מכונת הרג מצד ימין והוא
החל לרוץ אבל ברגע האחרון מכונת ההרג השיגה אותו והוא נמרח כל
כולו על הכביש. ראיתי זאת במו עיני , רצתי לעברו אך מהפינה
הגיחה עוד מכונת הרג,נעצרתי, והיא סיימה את מלאכתה של הקודמת.
זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי במו עיני את הקישקע שאבא שלי כל
הזמן מזכיר בהקשר של רצח אחד מקרובינו ע"י מכונת ההרג.
בכל פעם אבא לוקח אותנו אל המשפחה לנחמם על האובדן הגדול שלהם.
תמיד האימהות מיללות בקולי קולות והאבות מנסים להרגיען שלא
יללו כ"כ חזק אחרת המפלצות יחלו להטיח בנו חפצים לעיתים  שקי
מים, סלעים. פעם אחת אפילו הטיחו בנו מין צמר ענק עם תחתית.
אמא ואני סחבנו אותו לפינה שלנו זה היה נורא כבד אך אמא התעקשה
היא טענה שבימים הקרים נוכל בתורות להתכרבל בתוכו וכך נתחמם.
סחבתי את הצמר הענק כשגבי מופנה וכך בלי לשים לב שקעתי בקקי של
המפלצת הקטנה. אמא כעסה עלי כי היא בדיוק ניקתה את הפינה שלנו.
הצטערתי מאוד שציערתי את אמא ,אך נראה לי היה לי נורא מוזר
שהקקי חזר לרחובנו . כבר תקופה ארוכה שהקקי נוקה ע"י המפלצות.
כששאלתי את אבא בערב  הוא סיפר לי שהמנהיג סיפר בישיבה שהקקי
נוקה בגלל שהמפלצות אויימו ע"י המנהיג שלהם שאם לא ינקו אז
יקחו מהם את הדבר הנכסף שהם מוכנים למות בשבילו. אז הם הסכימו
,וזה נראה הגיוני, כנראה שיש להם מנהיג מאוד חכם.
כמו כן, אבא אמר לי שעל המפלצות עוברת תק' קשה ביותר ובגלל זה
אין מספיק כח של מפלצות האחראיות לניקוי הקקי לדווח על מפלצות
שלא מנקות את הקקי. שאלתי מה זאת אומרת תק' קשה. ואבא אמר לי
שכשחסר למפלצות הדבר הנכסף זוהי תק' קשה. שאלתי את אבא למה זה
כ"כ חשוב להן ואבא ענה שעם הדבר הנכסף הם יכולים להשיג כל דבר
מוחשי . אבל עדיין לא הבנתי מדוע זו תק' קשה... הרי גם לנו אין
את הדבר הנכסף ואנו משיגים דבריים מוחשיים . שאלתי את אבא אם
זה אומר שגם אנחנו בתק' קשה והוא ענה לי שלא.
רציתי לשאול אותו עוד שאלה קטנה אבל הוא מייד פסל אותה וביקש
ממני לעזוב את הפינה. אני כבר רגילה שבשעות לילה מאוחרות אלו
אבא מבקש ממני לעזוב ולהשאיר אותו ואת אמא לבדם כנהוג.
כשהייתי קטנה יותר פומיקי, אחי הגדול, היה מסתובב איתי ומראה
לי את מסתורי לא רק הרחוב שלנו אלא גם את מסתורי הרחובות
השכנים. הוא היה מספר לי את היסטוריית העם שלנו. מכל הסיפורים
אהבתי את סיפורי הגבורה שלו.
הוא היה מספר לי על חבר שלו שנדרס ע"י מכונת ההרג ועל חבר אמיץ
אחר שהצילו.
פעם אפילו סיפר לי שמפלצת קטנה רדפה אחריו והוא היה צריך לחכות
שעות בתוך חור של צינור ביוב בכדי שתגיע למסקנה הסופית שלתפריט
שלה היום לא יתווסף עוד יצור אומלל.
ואני התגאתי בפני כל חברי וסיפרתי להם שאח שלי הוא לא סתם אח,
אלא אח שלי הוא גיבור ממש. והם הקשיבו לי בסקרנות ואני הייתי
מתחילה להגזים נהנית מכל טיפת הקשבה מצידם. סיפרתי להם שאח שלי
משרת "בקבוצה המובחרת" אבל כבר לא ברחוב שלנו אלא ברחוב בירה .
התפקיד שלו זה "איתור שיירי מזון ". הסברתי להם שאולי זה נשמע
פשוט אבל בעצם התפקיד הוא מאוד מסובך הוא כרוך בסיכונים רבים
שהגדול מביניהם הוא: שהמפלצות או כפי שהן מכנות את עצמן
"אנשים" ימצאו סיבה מספיק טובה "לפצלח" לו ולפקודי את הראש.
והם התרשמו מאוד אבל אז איך שכבר התכוונתי לספר על פעולותיו
ביחידה התחיל פריק לספר על אבא שלו שהוא בעל תפקיד בכיר
בקבוצה. אז הלכתי משם ...
לא כי פריק לא עניין אותי אלא כי פשוט התחלתי לרעוב. התחלתי
בצעידה היומית שלי אל עבר המיכל . אך הנה אני מתקרבת אליו ושני
אנשים לוקחים אותו איתם ומעמיסים אותו ע"ג משאית שגם היא נראית
לי כמו מיכל ענק ונוסעים השד יודע לאן . קצת כעסתי בהתחלה כי
בכל זאת ראיתי את תאבוני נוסע הרחק ממני אבל
מאז אותו יום למדתי שיעור חשוב ביותר :שלא כל האנשים הם מפלצות
, הרי אם הם היו צריכים לגנוב את המיכל למפלצות סימן שהם בעלי
אינטרסים שונים לא?
כלומר, ישנן מפלצות כמו משפחת ביו שהן רק רוצות לחיות ע"ח
אחרים ולקבל כמה שיותר אבל עם זאת יש גם אנשים שהם לא
מפלצות...וזה מוזר... כי אבא אמר לי שהם כולם מפלצות ואבא שלי
איננו טועה לעולם.
לאחר שעות של שוטטות ורעב גדול צפיתי במרכז ענק שבו ישנם אנשים
היוצאים ונכנסים לתוכו. אך זה לא מה שעניין אותי במרכז הענק
שנקרא על ידיהם "מכולת". מה שמשך אותי היה ריח הניחוחות של דבר
מה טעים. חשבתי לתומי שאם אני אעמוד מספיק זמן אולי אדם יבוא
יראה במה אני חושקת ויביא לי. אך הזמן הלך והתארך ורעבוני גדל
גם כן. והריח כ"כ נעים וכ"כ כיף לי לדמיין את עצמי אוכלת
ונהנית עד שבטני מתנפחת ובקושי אני יכולה לזוז. והאנשים הקטנים
נכנסים פנימה בחופשיות וגם יוצאים אולי אני אנסה גם? נכון,
שאבא אמר שהם רעים ולא יהססו לפגוע בי ואפילו בשנייה אבל אני
כ"כ רעבה...
אווה הנה כבר מאוחר כ"כ כל האנשים באים במכונות שלהם ונכנסים
ויוצאים כולם לבושים בשרוול קצר וצוחקים ונהנים .
"איה"!
מי זו המפלצת הזו? היא אפילו לא שמה לב שאני כאן...דורכת עלי
ללא היסוס.
והיא גם נורא מוזרה כולה לבושה בארוך ואיזו חגורה משונה יש על
מתנייה ...
נו מילא... הם כל הזמן מנסים להיות שונים מאחרים מוזרים האנשים
האלו. הם כל הזמן מנסים להיראות יותר ויותר שונים מאחרים.
כנראה בגלל שהם כ"כ רבים אז הם רוצים שישימו אליהם לב.
אבל... אני כ"כ רעבה זה כבר כואב ... אני פשוט אכנס ואקווה
שבמכולת יש אדם ולא מפלצת...אני כבר עומדת לי בפתח המכולת
שלפתע אני שומעת את הפיצוץ הכי רועם ששמעתי בחיי. שניות לאחריו
אנשים התרוצצו וצרחו חומר דביק כלשהו עף לכל עבר גם אפילו
חלקים שונים של האנשים עפו  ידיים, רגליים..ואני חיפשתי בעיני
את ארוחת הבוקר/צהריים/ערב שלי שבמקרה נפלה גם היא מכל המהומה
כך שאפילו לטפס לא הייתי צריכה ישבתי לי במכולת מכרסמת ובולעת
והם לא התייחסו אליי בכלל . כנראה שבמכולת הזאת  באמת היו
אנשים...

-