נמאס לי שכולם אומרים לי שאני צריכה להמשיך הלאה.
אמרו לי כבר אלפי פעמים שדברים רעים קורים
שכולם נופלים, ושכולם נשברים אבל אמרו גם שצריך לאסוף את
השברים להרים את הראש בגאווה ולהמשיך הלאה.
אני לא חושבת שנפלתי - אני הופלתי לרצפה!
והחלקיקי שברים שהתרסקתי אליהם גם הם נופצו ונרמסו ע"י אותו
האחד ששבר.
אבל איכשהו אספתי את הכל והדבקתי בסופר גלו של 3 שניות והכל
היה נראה דיי בסדר.
אבל בכל זאת כאב לי נורא וכשנמאס לכולם לשמוע כמה שאני מסכנה
הם אמרו לי שהזמן ירפא את כל הפצעים, שאין כמו הזמן לשיכוח
כאבים.
הבטיחו לי שהכאב יעבור, כמו שהכל עובר...
ונכון שכבר לא כואב לי רק קצת עצוב לי
אבל מה שבאמת מפריע לי זה שריק לי בפנים.
ריק לי כי את האיבר הכי שברירי מכל, את הלב, לא רציתי להדביק. |
