כפי שנאמר במאמר הקודם, הרעיון המרכזי בפילוסופיה המערבית הוא
אחריות האדם לחייו ולגורלו. אלא, שלרעיון הזה יש רעיון מתחרה,
שטוען  שהאדם חסר אונים בעולם, וחבל על המאמץ.  
שני הרעיונות, רעיון החיים ורעיון המוות, התחרו ביניהם על
השלטון בתרבות יוון העתיקה. רעיון החיים הופץ עם אלכסנדר הגדול
אל העולם הרחב, ועשה אותו לרעיון המרכזי בתרבות המערבית. רעיון
המוות היה בן לוויה שלו, ובאופן מפתיע, הצליח להגיע לכל מקום
אליו הגיע רעיון החיים.
כבר בתרבות ההלניסטית (זו שאלכסנדר הפיץ ברחבי העולם) היה ידוע
הסיפור על דיוגנס. דיוגנס היה סטודנט לפילוסופיה, שלמד באתונה
באקדמיה של אפלטון. לאחר מות אפלטון נסגרה האקדמיה, ותלמידיה
חזרו לערי מוצאם. דיוגנס טען שמכיוון שאפלטון מת נכזבה דרכו
לחיות על-פי רעיון החיים. הוא התגורר בתוך חבית, חי מנדבות,
והפעילות העיקרית שלו היתה ללכת עם נר דולק באמצע היום ולטעון
שאפילו כך אין הוא מוצא אנשים ישרים.
אריסטו, תלמיד אחר של אפלטון, הוזמן להיות מורה של אלכסנדר
הגדול. לאחר מספר שנים, כשהחל אלכסנדר במסעות כיבושיו, הוא פגש
את דיוגנס. אלכסנדר, ששמע על דיוגנס מאריסטו, ניסה לדבר אתו
קצת על פילוסופיה. בתגובה, דיוגנס ביקש ממנו לזוז, כי הוא
מסתיר לו את השמש. שומרי ראשו של אלכסנדר רצו להרוג את דיוגנס
על חוצפתו. אלכסנדר, לעומת זאת, אמר כי לולא היה אלכסנדר היה
מעדיף להיות דיוגנס.
דבריו של אלכסנדר נדונו בהרחבה בפילוסופיה המערבית. המצדדים
באלכסנדר לא ממש מבינים את דבריו, וטוענים שהוא נשמע כמו משהו
שדיוגנס היה מספר, ולא אלכסנדר עצמו. המצדדים בדיוגנס טוענים,
שלהיות דיוגנס זה הדבר השני הכי טוב אחרי להיות אלכסנדר.

הפלתם את נתניהו, ומה עכשיו?

דוגמא להתנגשות בין שתי הפילוסופיות - זו של החיים וזו של
המוות - ראינו לאחרונה אצלנו. בדוגמא שלנו, אלכסנדר הוא ראש
הממשלה היוצא. מה שאפיין אותו בשלוש השנים האחרונות היתה
עשייה. אין ויכוח על כך שחלק מהדברים שהוא וממשלתו עשו היה
טוב. למשל, הכלכלה ובכלל זה פתיחת שוק התקשורת לתחרות. דברים
אחרים שעשה שנויים במחלוקת, כמו למשל עצירת תהליך אוסלו. אבל,
המחלוקת בנושא אוסלו לא נוצרה על-ידו, וכידוע, הוא נבחר בעיקר
כדי לעשות מה שחצי העם ביקש ממנו שיעשה. אין ויכוח גם על
שגיאות שעשה. אלא שבכלל השגיאות נמצאים מעשים כמו פיטור מבשלת
ששרפה מרק ("זו אישתו שפיטרה אותה? מה הוא בכלל התחתן
איתה?").
נתניהו נאשם על-ידי הציבור שהפיל אותו בכך ש"הסתיר להם את
השמש", ממש כמו שעשה אלכסנדר לדיוגנס. זו באמת חוכמה קטנה מאוד
לגור בתוך חבית, לא לעשות כלום, ולהתלונן על כך שמישהו מסתיר
את השמש. חוכמה גדולה מעט יותר היא להציב לו אלטרנטיבה.
מסע הבחירות של השמאל התמקד בנתניהו, אבל לא הציע אלטרנטיבה.
יהיה מעניין לגלות מה היו תוצאות הבחירות. אנחנו יודעים שהיחס
בין המצביעים היה 56:44 נגד נתניהו. השאלה האמיתית היא כמה
"פתקים לבנים" היו. יתכן מאוד שהמסע נגד נתניהו הניב פתקים
לבנים, ולא הצבעה לברק.
את מצביעי נתניהו, שהפסידו בבחירות, מעניינת שאלה נוספת (אני
מקווה שלא רק אותם), והיא: מה האלטרנטיבה. האם אלה שהצביעו בעד
ברק הצביעו בעד אי עשיה? האם הם יגררו אותנו לחיים בתוך חבית?