כשנביא למשפט בפני בני האדם
עידנים שבהם הם יכלו לחיות,
וניתן השליטה בתלאות גורלם,
ונביא בפניהם עדויות מקיפות,
כשנציג בפניהם מגווני השקפות,
נקבל, בלי ספק, תוצאה כזאת.
מלומד שעשה עבודת דוקטורט
וחקר כל בחינה אפשרית לנושא,
שגילה על תקופה זו מתי-מעט,
ובצל מחקרו הנבוב חוסה,
יעמוד על דוכן העדים להורות:
"לו נולדתי לפני איקס ימים ושנים - -"
וייעור בתפילה מחלום בלהות,
על עידן המוכבר אנשים משונים.
המרצה הקשיש שהכיר כבר הכל
יישען על מקלו ויאמר, מהרהר:
"לו הייתה בחירתי בעבר, בעול - -"
וישתוק, כבוחר בעידן אחר.
אז מדען בן-ימינו יקום וימחה,
להגיד: "בתקופה שלנו, כחוק,
חוגגות מחלות חשוכות מרפא,
השמדת העולם משקיפה מרחוק."
הוא יגיד שמוטב לעולל הנברא
בתקופה בעבר לסיים את חייו.
הוא יגיד שכעת אין כלל טוב, יש רק רע,
וירחיק מדוכן העדים פעמיו.
ולבסוף הסופר שחוזה עתידות,
ומרבה בספריו לשורר דמיונות,
יעלה ויאמר ממרומי ראותו:
"היתלו בהווה, אין להבא כמותו."
מושבעים יקרים, אנא שבו וסברו,
ולפני תשובתכם תשקלו מענה,
כלום תקופה שחייתם בה, שוב תבחרו;
כלום צריכים המתים בחיים לקנא. |