אני מחזיקה כיסא שעליו פעם ישבתי
בוהה בדף שעליו פעם כתבתי
משקיפה מרחוק על הבית שבו פעם גרתי
ומסתכלת עליך הבחור אותו פעם אהבתי.

ולא נשאר לי כבר כלום, רק הריקנות שבפנים

אני מחזיקה כיסא שעליו פעם ישבתי
בוהה בדף שעליו פעם כתבתי
משקיפה מרחוק על הבית שבו פעם גרתי
ומסתכלת עליך הבחור אותו פעם אהבתי.

ולא נשאר לי כבר כלום
אין תקווה, אין אהבה, אפילו לא שנאה רק הריקנות העצומה.
גם לא שמץ של חלום שיום אחד הכל עוד יחזור...

ועכשיו אני רק חושבת על מקומות גבוהים, כדורים לבנים והדם החם
והנעים שזולג מהורידים...