כשהיא נכנסה באותו ערב קריר לבית הקפה כמו שקבענו, נראה כאילו
נולדתי מחדש, אהבה ממבט שני כמו שקורה בכל הסרטים הקיטשיים.
ניגשה אלי, נשקה לי והתיישבה בכיסא מולי," מה שלומך? אתה נראה
המום",היא אמרה בחיוך מתוק.
"אני, אני בסדר ענת, את פשוט נראת יפייפיה", אמרתי בחיוך מאוהב
של ילד בן 15, כך בסופו של דבר מצאתי את עצמי יושב בתחנת
אוטובוס מחכה לאוטובוס, מנסה להבין איפה טעיתי. האוטובוס איחר
בחמש דקות כרגיל, וכשהגעתי הביתה יוסי השותף החדש לדירה שהצטרף
לאחר שבעל הבית החליט להעלות את שכר הדירה לפתע, ישב על הספה
בסלון.
"נו, איך הייתה הפגישה?", הוא שאל והמשיך להסתכל
כדורגל,"כרגיל", אמרתי במבט עייף,"מה הפעם?", הוא צחק," אני לא
בטוח, היא נכנסה, החמאתי לה על המראה המלבב שלה ולפתע ללא שום
אזהרה נחתה עליי סטירה, די מכאיבה דרך אגב, מסתבר שיש לה חתיכת
ימנית", אמרתי וניסיתי לקלוט מה קורה שם במשחק הכדורגל
שמולי,"מה אתה צוחק?", שאלתי כששמתי לב שהוא שוכב ומתגלגל על
הספה,"כלום,כלום, פשוט זה יכול לקרות רק לך!", הוא אמר והמשיך
לצחוק.
אני מניח שהכל התחיל כשהייתי בן שבע וישבתי עם אמא ואבא בסלון
והם היו עסוקי בטלויזיה שהייתה דלוקה וגרמה לרעש בכל הבית, וכל
מה שרציתי לעשות זה להגיע לחדר ומהר, אז עשיתי תחרות עם החבר
הדמיוני שלי ג'ק. כשהגעתי למסדרון פרצתי בריצה מהירה ביותר ולא
משנה כמה חלמתי לעצור לפני שאני מגיע למראה בקצה המסדרון זה
היה בלתי אפשרי, והיה מאוחר, המראה נשברה, ההורים שלי חטפו
התקף לב קטן ולי עדיין נשארה צלקת קטנה על הראש, אבל היא מתחת
לשיער, אז זה לא מפריע.
כל אדם שהיה שומע את הסיפור הזה היה מזדעזע לחלוטין, אך לא
אווה, אווה הייתה החברה הכי טובה שלי מגיל שנתיים, דבר שודאי
נשמע מגוחך, אך אבא שלי ואמיר, אבא שלה נשארו חברים טובים עוד
מימי התיכון, אז ככה זה יצא.
"שברת מראה?",היא שאלה במבט מהורהר,"כן", עניתי," אתה בטח יודע
מה קורה עכשיו?", "לא, מה קורה עכשיו?", "מזל רע במשך שבע
שנים!"
"היום זה יהיה יום חדש", אמרתי לעצמי לאחר שבע השנים הראשונות.
" אני אדם חופשי!", צעקתי והסתכלתי במראה.
הגעתי לבית הספר מאושר,מצפה להתחלה חדשה. "המורה אני יכול לצאת
לשירותים?", ניגשתי למורה הרגזן ביותר בכל בית ספר שאצלו
אי-אפשר היה אפילו לצאת לקנח את האף, גם אם הנזלת כבר הגיעה
לשולחן השכן,חשבתי לעצמי כשהחלטתי לגשת אליו.
"כן", ענה לי המורה,"כן, הוא אמר כן!", יצאתי מהכיתה בצעקות של
משוגע, בהרגשה שהיום הכל הולך להשתנות.
כשהגעתי לשירותים, ראיתי שם את מוטי וחיים מתווכחים ביניהם,"אז
אתה קורא לי בן זונה, אה?", צעק מוטי על חיים ודחף אותו לקיר,
ועד מהרה התחילה ממש מולי קטטה,"אולי תירגעו", אמרתי להם,"אל
תתערב, תלך מפה!",אמר חיים, וכשהייתי בדרך לדלת, מוטי דחף את
חיים כל-כך חזק שהוא עף עליי ואני עפתי על המראה בשירותים
בצרחות מייגעות,"לא!!!!!".
היום זה יהיה באמת יום חדש,חשבתי לעצמי בבוקר לאחר הפגישה
הנוראה עם ענת.
היום לאחר שבע השנים של המראה השלישית אין סיכוי שאני אפילו
אתקרב לאזור שיש בו טיפונת זכוכית, שלא לדבר על מראות.
לאחר שבקושי תפסתי את האוטובוס שלי ופספסתי את התחנה שבה הייתי
אמור לרדת, מצאתי את עצמי ממהר לעבודה, ובעודי רץ כדי לא לאחר
כמו שאיחרתי בשבע השנים האחרונות וכך גם בשבע השנים הקודמות...
נתקלתי בה כשהיא עמדה ואיפרה את פניה באמצע הרחוב,
וה...ה...המראה נפלה,"לא!!", צעקתי.
היא הרימה אותה, פתחה ואמרה,"או, איזה מזל,היא לא נשברה",לאחר
המשפט הזה ידעתי שאני מוכרח להכיר אותה, ולכן קבענו להיפגש מחר
בערב בבית הקפה "חלבי", החלפנו מספרי טלפון והמשכתי ללכת,
"קחח", נשמע קול ניפוץ כשעברתי אותה, "אוי, שיט!", נשמע קולה
של הבחורה.
למחרת בערב כשהיא נכנסה באותו ערב קריר לבית הקפה כמו שקבענו,
נראה כאילו נולדתי מחדש, אהבה ממבט שני, כמו שקורה בכל
הסיפורים הקיטשיים.
היא ניגשה אליי, נשקה לי והתיישבה בכסא מולי,"מה שלומך? אתה
נראה המום", היא אמרה בחיוך מתוק, וכך מצאתי את עצמי יושב בחנת
האוטובוס, לבד.
כשחזרתי הביתה, השותף כבר היה מוכן לשמוע איזה ביש מזל היה לי
היום,"נו, מה קרה הפעם?", "אני לא בטוח, היא נכנסה החמאתי לה
על המראה המלבב שלה, ולפתע סטרתי לה ויצאתי מבית הקפה", מתברר
שיש לי חתיכת ימנית, חשבתי לעצמי.