עשרות נשים חטובות, שופעות חום ורחמים הלכו איתי בימי הקשים
ומהנשים הטובות ביותר לא נשאר רמז למקום שבו תתעורר לחיים מחדש
נפשי.
נפשי, הקבורה תחת אותן בנות נעורים יפיפיות ונועזות שלא מרחמות
על עצמן ומחפשות את המגע האינטימי בין רגליהן הארוכות והחלקות
לבין ידם של השונאים אותן.
שנאת היופי, השלמות בחיבור מנוגד לטיפשות וחוסר בהבנה חלקית של
מה שפועל מתחת לגופן, משקל נוצה.
עשרות נשים כבר לא חטובות, אך מלאות באהבה ובנפש חייהן שצומחת
כשורשי משפחותיהן שגידלו בהתלהבות זנותית.
ילדותי העייפה, בגרותי שכבר מתה.
תביני ילדתי שכשאברח מכאן ואקפוץ מצוקי הדיכאון את לא תיקחי
חלק מזה, את לא תיוולדי לעולמי המטורף.
כשאביך ישאל לשלומך לא יהיה עונה, אני לא כאן ואת בתוכי עדין
נופלת איתי.
כאבי שליחיך היו מענגים והכאבים של החזקתך בתוכי שווים את חיי
העולם שאוחז בך כבת ערובה בתוכי.
חלשה אני כשאת כאן וחלשה הייתי שנשלחת אלי.
חזקה הייתי עד לבוא מלאך המוות שלקח איתו את כל האהוב עלי
והאהוב על אביך.
כל מה שנשאר לו זה לאחוז בי בתשוקה רצחנית וכל מה שנשאר לי זה
לשכב כאן לצידך עכשיו מתחת לצוקי אהבתי הגדולה שמתחילים
להתפורר ולקבור אותנו תחתיהם.