הסתכלתי עליו ולא האמנתי. כל כך יפה,חשבתי לעצמי. הוא פשוט
מושלם.
עיניו הכחולות מסתכלות עליי במבט תמים. מבט שגורם ללב שלי
להחסיר פעימה. עיניים שמספרות הכל, שאומרות הכל, את כל מה
שבתוכו... שלא משקרות.
פנים מושלמות של פסל יווני עתיק: אף ישר, שפתיים דקות
ומצוירות, עצמות לחיים מושלמות, שיער מתולתל ארוך וזהוב.
אני לא מאמינה שהיה שלי לתקופה כל כך ארוכה.
גופו העדין גורם לי להצטמרר בכל פעם שאני נוגעת בו. בעורו הלבן
והחלק משיערות. גופו ספק נשי, ספק של ילד מתבגר, הגוף שאני
אוהבת.

מסתכלת עליו מנגן בגיטרה, מלטף באצבעותיו את המיתרים, ואני
מקנאה בהם. רוצה להיות במקומם. רוצה שילטף אותי כמו פעם, שיגע
בי כמו אז. מתגעגעת לנשיקות שלו, לחיבוקים שלו, לדיגדוגים שלו,
לריח שלו, שהוא רק שלו, וכמובן מאוד מתגעגעת לעשות איתו אהבה.
בזמן שהוא מנגן בגיטרה העיניים שלי מתמלאות דמעות. דמעות של
התרגשות, דמעות של געגוע עצוב. אני מסובבת את פניי ומתעסקת
בחליל שהיה מונח  בצד.
הוא יודע לנגן על כל כלי מבלי שלמד עליו קודם. בכל כלי שניגן
חולל מעין קסם והפיק ממנו צלילים מקסימים.

מסתכלת עליו ורוצה אותו בחזרה, אך ליבי מתכווץ מפחד כשהוא נזכר
איך הוא נשבר  לפני חודשים ספורים. התנפץ לרסיסים כששמע שהוא
כבר לא אוהב אותי, אלא אחרת. הלב שלי רגיש ונפגע כשמעליבים
אותי, נשבר כששוברים אותי ומתכווץ כשאני מפחדת. אחרי הכל הוא
הלב שלי.
הלב שלי נזכר איך הוא התנפץ לפני כמה חודשים ונזכר בכל הזמן
הזה שלקח לו להרפא ולהתאחות מחדש. הלב שלי לא רוצה להישבר שוב
ולכן הוא מוותר.

מתיישבת לידו ומנסה להתרחק, אבל זה קשה כשהוא נוגע ברגל ומדגדג
לי אותה. אני מחזירה לו בדיגדוגים למותניים וככה זה נמשך כמה
דק'. כאשר אנחנו מתקרבים יותר מדי, הלב שלי דופק מהר ומפריח
חום בכל הגוף, אך שניה לאחר מכן מתכווץ מפחד ומתרחק כאשר
העייניים שלנו נפגשות.

סיגריה אחרונה לפני שאני הולכת. מזוית העין מבחינה שהוא מתבונן
בי במבט התמים שלו, כמו שהביט בי בהתחלה. זורקת את הסיגריה
לפני שסיימתי אותה אפילו. דיגדוג אחרון שלו כשאני שמה את
הנעליים ואני מתאפקת... לא לבכות.

יורדים למטה ביחד ופתאום הוא משתנה. הוא לא מסתכל לי יותר
בעיניים והוא נראה עצבני וקר. מוזר לי שוב.
מחכים בעצבנות למונית, וכאשר היא מגיעה אנחנו נפרדים...בלחיצת
יד.
כל כך קר ושונה.

בדרך הביתה במונית אני מנהלת דו שיח עם הלב שלי שיודע הכל כל
כך טוב. הלב שלי מציע, בפעם המי יודע כמה לשכוח ממנו, כי נמאס
לו להישבר כל פעם מחדש.
הפעם אני מרחמת על הלב שלי ומחליטה לשכוח מהאדם שאני הכי אוהבת
מכולם. הלב שלי יודע שקשה לי ומסביר לי במעיין איום מרומז שאם
אמשיך להיפגש איתו הלב שלי יתנפץ שוב,ויכול להיות... שביום מן
הימים... כבר לא יהיה לי לב.