טעות. כן, זה מה שאתה בעיני. טעות שלי, של ההורים שלך, של
הטבע, לא יודעת אבל אתה טעות.  אנשים כמוך לא קיימים בכוונה.
לא יכול להיות. אמא אדמה לא הייתה סובלת לפלוט מבטנה עיוות
שכמוך. אתה ערפד רגשות, האגו שלך תופח על כאב של אחרים כמו על
שמרים. משחק בכאילו במשחקים של גדולים אבל ילד, ילד אתה כבר
אבא ובן 30 וקצת. אתה טעות. היית הטעות הכי גדולה שלי אני מודה
אבל האיר לי המזל פניו ועכשיו אתה טעות של מישהי אחרת. ואני
חמקתי מכבלי הקסם המזויף שלך וזחלתי החוצה מדממת ורועדת
מהעוצמה, והכאב ומהטעות.
אתה טעות. היה פוגע בך כל-כך לקרוא את השורות האלו, לדעת
שמישהי אהבה אותך כל-כך בצורה כה מוחלטת וחסרת גבולות שונאת
אותך כל-כך. לא, בעצם אני לא שונאת אותך. אני מרחמת עליך.
החיים שלך, כמו טיפות קטנות של שמן מכונות זורמים לך מבין
האצבעות ואתה עוצם עיניים מעמיד פנים שאתה לא עושה טעויות.
שאתה מושלם. אנחנו אנשים כה שונים ואנחנו מצאנו את עצמנו זו
בזרועות זה בטעות. מה שהיה בינינו היה נכון, ולו לרגע קטן, זה
הרגיש נכון לפחות בהתחלה. זה לא היה שגוי, שגוי כמוך. אתה היית
הטעות פה, הטעות שלי.  והאהבה, האהבה הייתה שלנו. התשוקה שלנו,
האדישות שלך, הכאב שלי.
טעות. אני הייתי הטעות שלך, ואתה שלי. ועכשיו... עכשיו אנחנו
טעויות של אנשים אחרים.