הדרך ארוכה. אני מושכת רגל,
אבא עוד מושך לי את היד קדימה.
השיירה נמשכת.
הנוף מקסים אותי- ירוקים צידי הדרך.
שריטה מאלחת את ברכי.
ידו של אבא עוד מורה לי את הדרך,
ועיניו לא מורות לי מאומה.
אמרו לנו לצעוד, ולא אמרו מדוע.
קמנו כי הם קמו, והלכנו כי הולכים.
כבר שש שנים אנחנו כאן ברוח,
גם עם הרוח מרגישים כאן נטושים.

הדרך ארוכה, אבי מושך כבר רגל,
עוד רגע קט ומישהו יבחין,
לבוש שחור מגיע, אבא כורע ירך.
עכשיו נותרנו לבדנו על השביל.