שחר וינשטיין / חוסר |
לעיתים אינה מספיקה
כמעט
לאהוב את שנינו
באותה מידה.
אך אתה, אהובי הנכון,
מקבל בי מלוא החופן
לב משוסע מדמם,
כשזה כל שיש בי.
כתמים של פסיפס מוזאייקוני,
שברים קטנטנים,
רגש חד וסורט,
יריעות הזהב של הרגש
מלטפות את עורי הצרוב
ממך,
אהובי,
ובי.
8/4/02
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|