הוא לוקח כמה כדורים, כדי להירגע,
ועושה את מה שהם אומרים, הכל מדאגה.
ויודע שהסוף קרוב, ולא צריך לבכות על זה,
הוא מוכן לכל.

הוא שמח שכל זה קורה, כי זה צריך לקרות,
ובטוח שיהיה רק טוב, אם הוא ירצה לראות
מה שנמצא כאן מסביב, ולא צריך לשנוא את זה,
הוא כאן בשביל לסבול.

בשעות של בדידות,
הוא לא מוכן לחיות בשביל למות,
וחושב, למה כל זה כואב לו?
למה זה קורה?

בשעות של בדידות,
הוא שוב נלחם במציאות.
מלטף את האקדח שלו,
ובעצמו יורה.

הוא זוכר תקופות יותר יפות, שהיו לו בעבר,
ומוחק פתאום את התקופות, הכל עמוק נקבר.
ויודע שהסוף קרוב, ולא צריך להיבהל,
הוא מוכן לכל.

הוא נושם שוב פעם אחרונה, כדי להתאורר,
ונזכר בכל מה שקרה, ואת עצמו קובר.
ואת מה שמסביב, ולא צריך כבר לפחד,
הוא כאן בשביל לסבול.

בשעות של בדידות,
הוא לא מוכן לחיות בשביל למות,
וחושב, למה כל זה כואב לו?
למה זה קורה?

בשעות של בדידות,
הוא שוב נלחם במציאות.
מלטף את האקדח שלו,
ובעצמו יורה.